הדפסה
אישים -
שאול ישראלי
הרב שאול ישראלי נולד בעיר סלוק שבבלארוס, לאביו הרב בנימין איזראעליט – רב ואב בית דין של העיירה קוינדוב שהייתה פרבר של העיר מינסק. למד בתלמוד תורה ובישיבה קטנה בסלוצק בהנהלתו של הרב יחזקאל אברמסקי וראש הישיבה הרב איסר זלמן מלצר.
ילדותו ובחרותו עברה בצל המהפכה הקומוניסטית, כך שכעבור כמה זמן, אביו שהמשיך על אף האיסורים ללמד תורה נשלח לסיביר על ידי השלטונות ומת שם.
כמו כן השלטונות סגרו את הישיבה בסלוצק. כתוצאה מכך ישראלי עבר למינסק ולמד שם במחתרת אצל הרב יהושע צימבליסט מהורודנא. מאוחר יותר הצטרף להתארגנות של קבוצת בחורים מישיבות שנסגרו על ידי השלטונות ללמוד במחתרת אצל הרב אברהם אליהו מייזס (לימים מראשי נטורי קרתא) בבית הכנסת "משכיל לאיתן" בעיר. שאול ישראלי ייחס חשיבות רבה לתקופת לימודיו אצל הרב מייזס וטען כי הרב "העמיד אותו על רגליו" מבחינה לימודית.
בשנת ה'תר"צ המצב הפך לבלתי נסבל מבחינת המשך הלימודים התורניים מבחינתו של ישראלי, ולכן הוא החליט לעבור למוסקבה לנסות לקבל אישור להגר מברית המועצות. אולם כל הניסיונות הללו כשלו, וישראלי החל לתכנן יציאה בלתי חוקית. כעבור כמה זמן הוא מצא לעצמו שני שותפים למשימה: הראשון היה החברותא שלו מתקופת לימודיו המחתרתיים במינסק – הרב דוד סלומון (לימים הרב של כפר אברהם) והשני הרב אברהם שדמי (לימים ראש כולל "בית זבול").
בשל הקשיים במעבר הגבול (שהיה כרוך בסכנת מוות) הם פנו לרב יעקב קלמס במוסקבה (לימים חבר מועצת הרבנות הראשית) שיכריע בעניין. הרב קלמס קיים להם "גורל הגר"א" ונפל על הפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ו'). על פי זה הם החליטו לחצות את הגבול על אף הסכנה הכרוכה בכך. בכ"ג בשבט ה'תרצ"א (14 בפברואר 1931) הם כיסו עצמם בסדינים לבנים והחלו להתגנב דרך נהר פרוט הקפוא הגובל עם פולין, אולם מיד נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר. הפולנים בתחילה רצו למסור אותם לידי הרוסים אולם לאחר מכן הסכימו לבקשת העצורים לנסות להשיג סֶרטִיפִיקָטִים. – אישורי מעבר למדינה זרה. והם פנו במכתב לרב אברהם יצחק הכהן קוק שינסה להשיג להם את האישורים הללו לארץ ישראל. הרב קוק נענה לפנייתם וביקש מהנציב הבריטי העליון את האישורים. לאחר קבלת הסרטיפיקטים לארץ ישראל הם שוחררו וישראלי עד לעלייתו למד בישיבת מיר.
בתחילת שנת ה'תרצ"ד עלה ארצה והחל את לימודיו בישיבת מרכז הרב. הוא יצר קשר חזק עם הרב יעקב משה חרל"פ ואף למד איתו בחברותא. כמו כן נבחר על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק להיות אחד מהשלושה שהכינו איתו את השיעור הכללי.
בשנת ה'תרח"צ קיבל סמיכה לרבנות מהרב חרל"פ והציג את מועמדותו לרבנות של כפר הרא"ה בתמיכתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. אחרי שנבחר עזב את לימודיו במרכז הרב וקבע את מושבו בכפר הרא"ה (שנקרא על שם הרב קוק). הוא הוכתר כרב המושב בחנוכה של אותה שנה. בנוסף, באותה שנה ישראלי נסע לפולין והתחתן עם בת-דודתו בת שבע בורגנסקי.
במהלך תקופה זו, עסק ישראלי רבות בהלכות מצוות התלויות בארץ (כגון: הלכות שמיטה, עורלה, כלאי הכרם, ועוד), והפך למומחה בתחום זה. בשמיטות הבאות שימש ישראלי כחבר בוועדת השמיטה של הרבנות הראשית לישראל. מחמת מומחיותו בתחום זה, אף לאחר פרישתו מועדה זו לעת זיקנתו, הוא היה הפוסק והמכריע בכל התחומים. ישראלי קנה בקיאות וחריפות רבה באופן מיוחד בתחום, ולאחרונה אמר עליו הרב ישראל רוזן שהוא היה עמוד הימיני ופטיש החזק בכל הקשור לנושא השמיטה.
לגבי דיני שמיטה, ידועה שיטתו של ישראלי שהגן בכל תוקף על היתר המכירה אך, הוא חיפש פתרון אידאלי, שיתקבל על דעתם של רוב גדולי ישראל, ומצא אותו במסגרת אוצר בית דין. לדעת ישראלי סדרי העדיפויות לצרכן בשנת שמיטה, הם כדלהלן:
* עדיפות ראשונה - פירות שמשווקים על ידי אוצר בית דין, א מצעים מנותקים.
* עדיפות שנייה - פירות שגודלו על פי היתר המכירה.
* עדיפות שלישית - פירות שגודלו על ידי נוכרי בחו"ל והובאו לארץ משם.
* בעדיפות האחרונה - פירות שגודלו על ידי נוכרי הגר בארץ ישראל.
בשנת ה'ת"ש עם הקמת ישיבת כפר הרא"ה ("ישיבה קטנה" בתחילה) לימד בה את השיעור הגבוה. לאחר מכן הקים את ה"מכון להלכה ברורה בהתיישבות חקלאית" אולם המכון נסגר במהרה עקב קשיים כלכליים. עם סגירת המכון נענה לבקשתו של הרב יהושע יגל – ראש מדרשיית נעם לייסד וללמד מקצוע מחודש – "מחשבת ישראל". הרב ישראלי כתב ספר לתלמיד התיכון בנושא "פרקים במחשבת ישראל" שיצאה במהדורה הראשונה בה'תשי"ב.
עם הקמת המדינה החליט, עם כמה רבנים נוספים, לעבוד על שאלות הלכתיות הקשורות למדינה, על כן בשנת ה'תש"ח הם הקימו את "חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי". ישראלי השתתף בהנהגתו וערך את שנתון הארגון "התורה והמדינה".
בשנת ה'תשי"ב מונה לחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, וכיהן בה עד תשל"ג עת נבחרו ביחד עם הרב שלמה גורן נבחרת שהומלצה על ידי הרב גורן ולא כללה את ישראלי. לאחר מכן נבחר שוב וכיהן עד שנת ה'תשנ"ג, אז התפטר מתפקידו כמחאה על אי סדרים בבחירות לרבנות הראשית שגרמו לכך שהרב ישראל מאיר לאו מונה לתפקיד הרב הראשי לישראל ולא הרב דב ליאור שבו תמכו ישראלי והרב שפירא.
בשנת ה'תשי"ט לאחר פטירתו של הרב יעקב כלאב ששימש כר"מ בישיבת מרכז הרב, נענה ישראלי לבקשתו של ראש הישיבה, הרב צבי יהודה קוק, להעביר בימי חמישי שיעור כללי בישיבה (בנוסף לשיעור הכללי שהועבר בימי שלישי על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא).
בשנת ה'תשכ"ה מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, עקב כך עזב את הרבנות בכפר הרואה, ועבר להתגורר בירושלים בקרבת הישיבה. הוא כיהן בבית הדין עד צאתו לגמלאות בתש"מ.
בשנת ה'תש"ל מונה לחבר הנהלת ישיבת מרכז הרב.
בשנת תשל"ג היה בין הדיינים שחתמו על גילוי דעת נגד פסק דין האח והאחות ובשנת ה'תשל"ח הצהיר כי בכוונתו להתמודד מול הרב שלמה גורן על תפקיד הרב הראשי האשכנזי, בעקבות כך הוגבל גיל ההתמודדות עד לגיל שבעים וכך נחסם ישראלי מלהתמודד.
בשנת ה'תש"מ החל להיות עורך ראשי של קובץ תורני לרבני הארץ והתפוצות "ברקאי".
בשנת תשמ"ב עם פטירתו של הרצי"ה קוק נתמנה לראש הישיבה לצידו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.
בשנת ה'תשמ"ז נענה לפנייתם של הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל להקים את מכון להכשרת דיינים – "ארץ חמדה" ולשמש כנשיאו, כמו כן לבקשתו של פרופ' יהודה קיל היה בין העורכים של פירוש "דעת מקרא" על התנ"ך.
קיבל את פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב.
בעקבות הרעיון של הסכמי אוסלו יצא בגילוי דעת רבני חריף, ביחד עם הרב משה צבי נריה והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, השולל לחלוטין את ההסכם וקורא לממשלה לחדול מן "ההסכם השטני הזה".
קישורים
newnature.info
ילדותו ובחרותו עברה בצל המהפכה הקומוניסטית, כך שכעבור כמה זמן, אביו שהמשיך על אף האיסורים ללמד תורה נשלח לסיביר על ידי השלטונות ומת שם.
כמו כן השלטונות סגרו את הישיבה בסלוצק. כתוצאה מכך ישראלי עבר למינסק ולמד שם במחתרת אצל הרב יהושע צימבליסט מהורודנא. מאוחר יותר הצטרף להתארגנות של קבוצת בחורים מישיבות שנסגרו על ידי השלטונות ללמוד במחתרת אצל הרב אברהם אליהו מייזס (לימים מראשי נטורי קרתא) בבית הכנסת "משכיל לאיתן" בעיר. שאול ישראלי ייחס חשיבות רבה לתקופת לימודיו אצל הרב מייזס וטען כי הרב "העמיד אותו על רגליו" מבחינה לימודית.
בשנת ה'תר"צ המצב הפך לבלתי נסבל מבחינת המשך הלימודים התורניים מבחינתו של ישראלי, ולכן הוא החליט לעבור למוסקבה לנסות לקבל אישור להגר מברית המועצות. אולם כל הניסיונות הללו כשלו, וישראלי החל לתכנן יציאה בלתי חוקית. כעבור כמה זמן הוא מצא לעצמו שני שותפים למשימה: הראשון היה החברותא שלו מתקופת לימודיו המחתרתיים במינסק – הרב דוד סלומון (לימים הרב של כפר אברהם) והשני הרב אברהם שדמי (לימים ראש כולל "בית זבול").
בשל הקשיים במעבר הגבול (שהיה כרוך בסכנת מוות) הם פנו לרב יעקב קלמס במוסקבה (לימים חבר מועצת הרבנות הראשית) שיכריע בעניין. הרב קלמס קיים להם "גורל הגר"א" ונפל על הפסוק "פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד נהר הגדול נהר פרת" (דברים א' ו'). על פי זה הם החליטו לחצות את הגבול על אף הסכנה הכרוכה בכך. בכ"ג בשבט ה'תרצ"א (14 בפברואר 1931) הם כיסו עצמם בסדינים לבנים והחלו להתגנב דרך נהר פרוט הקפוא הגובל עם פולין, אולם מיד נתפסו על ידי משמר הגבול הפולני והובאו למעצר. הפולנים בתחילה רצו למסור אותם לידי הרוסים אולם לאחר מכן הסכימו לבקשת העצורים לנסות להשיג סֶרטִיפִיקָטִים. – אישורי מעבר למדינה זרה. והם פנו במכתב לרב אברהם יצחק הכהן קוק שינסה להשיג להם את האישורים הללו לארץ ישראל. הרב קוק נענה לפנייתם וביקש מהנציב הבריטי העליון את האישורים. לאחר קבלת הסרטיפיקטים לארץ ישראל הם שוחררו וישראלי עד לעלייתו למד בישיבת מיר.
בתחילת שנת ה'תרצ"ד עלה ארצה והחל את לימודיו בישיבת מרכז הרב. הוא יצר קשר חזק עם הרב יעקב משה חרל"פ ואף למד איתו בחברותא. כמו כן נבחר על ידי הרב אברהם יצחק הכהן קוק להיות אחד מהשלושה שהכינו איתו את השיעור הכללי.
בשנת ה'תרח"צ קיבל סמיכה לרבנות מהרב חרל"פ והציג את מועמדותו לרבנות של כפר הרא"ה בתמיכתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. אחרי שנבחר עזב את לימודיו במרכז הרב וקבע את מושבו בכפר הרא"ה (שנקרא על שם הרב קוק). הוא הוכתר כרב המושב בחנוכה של אותה שנה. בנוסף, באותה שנה ישראלי נסע לפולין והתחתן עם בת-דודתו בת שבע בורגנסקי.
במהלך תקופה זו, עסק ישראלי רבות בהלכות מצוות התלויות בארץ (כגון: הלכות שמיטה, עורלה, כלאי הכרם, ועוד), והפך למומחה בתחום זה. בשמיטות הבאות שימש ישראלי כחבר בוועדת השמיטה של הרבנות הראשית לישראל. מחמת מומחיותו בתחום זה, אף לאחר פרישתו מועדה זו לעת זיקנתו, הוא היה הפוסק והמכריע בכל התחומים. ישראלי קנה בקיאות וחריפות רבה באופן מיוחד בתחום, ולאחרונה אמר עליו הרב ישראל רוזן שהוא היה עמוד הימיני ופטיש החזק בכל הקשור לנושא השמיטה.
לגבי דיני שמיטה, ידועה שיטתו של ישראלי שהגן בכל תוקף על היתר המכירה אך, הוא חיפש פתרון אידאלי, שיתקבל על דעתם של רוב גדולי ישראל, ומצא אותו במסגרת אוצר בית דין. לדעת ישראלי סדרי העדיפויות לצרכן בשנת שמיטה, הם כדלהלן:
* עדיפות ראשונה - פירות שמשווקים על ידי אוצר בית דין, א מצעים מנותקים.
* עדיפות שנייה - פירות שגודלו על פי היתר המכירה.
* עדיפות שלישית - פירות שגודלו על ידי נוכרי בחו"ל והובאו לארץ משם.
* בעדיפות האחרונה - פירות שגודלו על ידי נוכרי הגר בארץ ישראל.
בשנת ה'ת"ש עם הקמת ישיבת כפר הרא"ה ("ישיבה קטנה" בתחילה) לימד בה את השיעור הגבוה. לאחר מכן הקים את ה"מכון להלכה ברורה בהתיישבות חקלאית" אולם המכון נסגר במהרה עקב קשיים כלכליים. עם סגירת המכון נענה לבקשתו של הרב יהושע יגל – ראש מדרשיית נעם לייסד וללמד מקצוע מחודש – "מחשבת ישראל". הרב ישראלי כתב ספר לתלמיד התיכון בנושא "פרקים במחשבת ישראל" שיצאה במהדורה הראשונה בה'תשי"ב.
עם הקמת המדינה החליט, עם כמה רבנים נוספים, לעבוד על שאלות הלכתיות הקשורות למדינה, על כן בשנת ה'תש"ח הם הקימו את "חבר הרבנים שעל ידי הפועל המזרחי". ישראלי השתתף בהנהגתו וערך את שנתון הארגון "התורה והמדינה".
בשנת ה'תשי"ב מונה לחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל, וכיהן בה עד תשל"ג עת נבחרו ביחד עם הרב שלמה גורן נבחרת שהומלצה על ידי הרב גורן ולא כללה את ישראלי. לאחר מכן נבחר שוב וכיהן עד שנת ה'תשנ"ג, אז התפטר מתפקידו כמחאה על אי סדרים בבחירות לרבנות הראשית שגרמו לכך שהרב ישראל מאיר לאו מונה לתפקיד הרב הראשי לישראל ולא הרב דב ליאור שבו תמכו ישראלי והרב שפירא.
בשנת ה'תשי"ט לאחר פטירתו של הרב יעקב כלאב ששימש כר"מ בישיבת מרכז הרב, נענה ישראלי לבקשתו של ראש הישיבה, הרב צבי יהודה קוק, להעביר בימי חמישי שיעור כללי בישיבה (בנוסף לשיעור הכללי שהועבר בימי שלישי על ידי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא).
בשנת ה'תשכ"ה מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים, עקב כך עזב את הרבנות בכפר הרואה, ועבר להתגורר בירושלים בקרבת הישיבה. הוא כיהן בבית הדין עד צאתו לגמלאות בתש"מ.
בשנת ה'תש"ל מונה לחבר הנהלת ישיבת מרכז הרב.
בשנת תשל"ג היה בין הדיינים שחתמו על גילוי דעת נגד פסק דין האח והאחות ובשנת ה'תשל"ח הצהיר כי בכוונתו להתמודד מול הרב שלמה גורן על תפקיד הרב הראשי האשכנזי, בעקבות כך הוגבל גיל ההתמודדות עד לגיל שבעים וכך נחסם ישראלי מלהתמודד.
בשנת ה'תש"מ החל להיות עורך ראשי של קובץ תורני לרבני הארץ והתפוצות "ברקאי".
בשנת תשמ"ב עם פטירתו של הרצי"ה קוק נתמנה לראש הישיבה לצידו של הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא.
בשנת ה'תשמ"ז נענה לפנייתם של הרב משה ארנרייך והרב יוסף כרמל להקים את מכון להכשרת דיינים – "ארץ חמדה" ולשמש כנשיאו, כמו כן לבקשתו של פרופ' יהודה קיל היה בין העורכים של פירוש "דעת מקרא" על התנ"ך.
קיבל את פרס ישראל למדעי היהדות לשנת תשנ"ב.
בעקבות הרעיון של הסכמי אוסלו יצא בגילוי דעת רבני חריף, ביחד עם הרב משה צבי נריה והרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, השולל לחלוטין את ההסכם וקורא לממשלה לחדול מן "ההסכם השטני הזה".
תאריך לידה: תר"ע
תאריך פטירה: תשנ"וקישורים
newnature.info