נחמה ליבוביץ'

נחמה ליבוביץ' נולדה בריגה שבלטביה. למדה באוניברסיטאות היידלברג, מרבורג, וברלין. כבר בהיותה סטודנטית החלה ללמד בבית הספר, היא הורתה בבית ספר יהודי עממי ובבית ספר יהודי תיכון של קהל "עדת ישראל" מיסודו של רבי עזריאל הילדסהיימר, ולימדה עברית ותנ"ך בעברית, בלא תיווכה של שפה מקומית, בצורה חלוצית שטרם הייתה נהוגה אז בגרמניה. באותה תקופה החלה להרצות בדידקטיקה ופרסמה מאמרים על הוראת העברית כשפה חיה. היא למדה במשך שנתיים בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבברלין, שם למדה מפי לאו בק, פרופסור גוטמן ופרופסור אלבונגן. וב-1930 קיבלה ליבוביץ תואר דוקטור מאוניברסיטת מרבורג, לאחר שכתבה עבודה על "שיטת התרגום של תרגומי המקרא לשפת היידיש בני המאה ה-15 וב-מאה ה-16", זאת בהסתמך על כתבי יד בספריות של ברלין ושל פארמה, בד בבד סיימה לימודי הוראה לבית הספר התיכון.

במהלך לימודיה נחשפה לשיטתו של מרטין בובר, מילה מנחה בחקר הסיפור התנכי והושפעה ממנה כי התאימה לרוח הבית בו גדלה - ניתוח המקרא מבלי להעזר בביקורת המקרא.

בשנת 1930 עלתה לארץ ישראל ביחד עם בעלה, הזוג השתקע בדירה בדמי מפתח בשכונת קריית משה ונחמה החלה ללמד בסמינר המזרחי למורות בירושלים. בשנים הראשונות החלה ללמד ספרות, מקרא והיסטוריה של עם ישראל. לאחר מכן התרכזה בהוראת מתודיקה, בלימוד תנ"ך ובהכשרת מורים. בסמינר המזרחי למורות לימדה עד 1955, וב-26 בנובמבר 1957 נתמנתה למרצה באוניברסיטת תל אביב וכעבור 11 שנה לפרופסור שם. מאותה תקופה לימדה במוסדות רבים אחרים. ב-1 בינואר 1972 היא יצאה לגמלאות.

בשנת 1942 החלה במנהגה המפורסם להפיץ דפי סטנסיל של שאלות על פרשת השבוע (שנקראו בפי העם "דפים" או "גליונות"). אופיינית השאלה "מה היה קשה לרש"י?" שבה ניסתה לרדת למניעיו של הפרשן. את התשובות שלחו אליה והיא החזירה אותן עם הערות ותיקונים. ה"דפים" הללו הפכו להיות "סמל מסחרי" שלה, ואנשים רבים בציבור הרחב התוודעו לנושאי פרשת השבוע הודות להם. משנת תשי"ד ואילך פירסמה נחמה את ה'עיונים' שכללו, מלבד השאלות, ציטוטים מפרשנים והתייחסות אליהם. ה"דפים" וה"עיונים" תורגמו לשפות רבות והגיעו לקהילות יהודיות רבות בכל העולם, עד שבמשך הזמן קובצו ה"עיונים" בצורת חמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי תורה על פי נושאי פרשת השבוע.

נחמה ליבוביץ שימשה במשך שנים רבות כפרשנית תנ"ך בשידורי הרדיו של "קול ישראל".

על פועלה בחקר התנ"ך והפצתו ברבים זכתה בפרס ישראל לחינוך ב-1956.

על אף שעסקה במחקר ברמה אקדמית, נהגה להופיע הרבה בציבור הרחב כמרצה עממית, וגם כפרופסור הייתה ידועה בפשטות הליכותיה ומכונה "נחמה" בפי תלמידיה, והעדיפה את התואר מורה על פני פרופסור ("מורה", כך נכתב על מצבתה). התפרסמה ב'מסעותיה' בארץ, כדי ללמד במקומות רבים ככל האפשר, ויהיו נידחים ככל שיהיו.

הידע הרחב שלה ביהדות התבסס על מגוון גדול של פרשנים מכל הדורות, החל מרש"י וכלה בפרשנים מודרניים כמו בנו יעקב. היא נצמדה לגישתם של הפרשנים המסורתיים, והתעלמה מאסכולת ביקורת המקרא (אף שהייתה בקיאה בה). מחקריה הצטיינו בעמקות רבה תוך כדי התייחסות למרכיב הספרותי של הכתוב, אך מבלי לפגוע ברוח היהדות. היא ראתה לעצמה יעוד להפיץ את ידע התנ"ך ואהבת התנ"ך לא רק בין תלמידיה אלא גם בציבור הרחב.

תאריך לידה: תרס"ו

תאריך פטירה: תשנ"ח


קישורים גליונות על פרשת השבוע אתר בית



binary options free demo accountsminecrafttt.info