חיים דוד הלוי

הרב חיים דוד הלוי נולד וגדל בירושלים, בשכונת אוהל משה. אביו, משה, עלה עם משפחתו מהעיר בורסה שבטורקיה לארץ ישראל כשהיה בגיל 16. אימו, ויקטוריה לבית קראקו, הייתה גם היא בת למשפחה שעלתה מטורקיה. בילדותו למד אצל הרב עזרא הדאיה, בתלמוד תורה "אורח חיים". מגיל תשע החל ללמוד בישיבת פורת יוסף, עד אמצע שנות העשרים לחייו, והוסמך לרבנות ולדיינות על ידי ראש הישיבה הרב עזרא עטייה ונשיא הישיבה, הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. בישיבת פורת יוסף שררה מתיחות בין הנהלת הישיבה ובין הרב עוזיאל. בעוד זה האחרון משך גם לכיוון של הציונות הדתית ולימודי מחשבת ישראל, הנהלת הישיבה נטתה לכיוונה של אגודת ישראל. הרב הלוי הושפע מהרב עוזיאל והשתתף אצלו בלימוד הכוזרי, הרחיב את השכלתו ב"סמינר מזרחי", ואף למד אנגלית. הרב הלוי נחשב לתלמיד מצטיין בישיבה ונמנה עם החבורה שלמדה יחד עם ראש הישיבה. בתקופתו נמנו עם החבורה, הרב עובדיה יוסף, הרב דוד שלוש, הרב ציון לוי רבה הראשי של פנמה, הרב בן ציון אבא שאול והרב אברהם ברוך.

במלחמת העצמאות שירת בגדוד "טוביה", שהיה גדוד של בחורי ישיבות. לאחר המלחמה נישא למרים לבית ועקנין, שהייתה נכדתו של הרב מאיר ועקנין, רבה של טבריה. מיד לאחר נישואיו נבחר להיות רב השכונות מי נפתוח (הכפר ליפתה) ורוממה בירושלים ובמקביל שימש כמזכירו האישי של הרב עוזיאל. בשנת תשי"א (1951) נבחר להיות רב העדה הספרדית בעיר ראשון לציון. הרב הלוי הרבה לתת שיעורי תורה לבעלי הבתים של הקהילה, שיעורים אשר היו הבסיס לספרו "מקור חיים השלם". הכרך הראשון של ספר זה, אשר הרב הלוי החשיבו לגולת הכותרת של יצירתו, יצא לאור בתשכ"ז. ייחודו של הספר היה בסגנונו, בשילוב דברי הלכה ואגדה, וקיבוץ הלכותיהם ומנהגיהם של העדות. בקיץ 1955 שהה כשנה בארצות הברית וגייס כספים למען מוסדות רבי מאיר בעל הנס. בשנת תשכ"ד (1964) נבחר לצעיר חברי מועצת הרבנות הראשית החמישית. הוא כיהן במועצת הרבנות עד יום מותו.

בשנת תשל"ג נבחר להיות הרב הראשי וראש אבות בתי הדין של העיר תל אביב יפו. בשנת תשל"ד (1974) השלים את החלק האחרון של "מקור חיים השלם", ושנה לאחר מכן הוציא לאור ליקוט הלכות מתוך ספר זה, הנקרא קיצור שולחן ערוך מקור חיים. ליקוט זה התקבל במערכת החינוך הממלכתית דתית ומשמש כספר לימוד הלכות עיקרי. בשנת תשנ"ג (1993) התמודד על משרת הרב הראשי לישראל אך הפסיד לרב אליהו בקשי-דורון.

קיבל את פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשנ"ז (1997). בשנת תשמ"ד (1984) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית, מטעם עיריית תל אביב. נפטר בי"ב באדר תשנ"ח (10 במרץ 1998). אחת מבנותיו נשואה לרב שלמה לוי- ראש הכולל של ישיבת הר עציון.

הרב הלוי שלל את האתוס ההלכתי בדבר כוליות ההלכה, דהיינו, הקודקס ההלכתי כמקיף את כל תחומי החיים, ומבקש לכונן ערכים ונורמות עבור המציאות כולה. לדידו ישנם תחומים (למשל, הכלכלה והפוליטיקה) בהם להלכה אין עניין בקביעת נורמות קבועות ומחייבות בתחומים אלו נותר מקום לשיקול הדעת האנושי בהתאם להקשר המקומי והזמני. כך, למשל, סבר כי ההלכה איננה מבקשת לקבוע את המשטר הכלכלי במדינת ישראל. כמו כן סבר שאם המשטר במדינת ישראל הוא דמוקרטי, על פוסקי ההלכה לקבל זאת כעובדה מציאותית ולא לפסוק בניגוד לכך. דוגמה נוספת היא טענתו כי היחס לנוכרים צריך לנבוע מתוך "חובה אנושית מוסרית ולא משום 'דרכי שלום' דווקא".

פתיחות הלכתית נוספת אצל הרב הלוי ניתן לראות בתפיסת הפסיקה ההלכתית כתלויית הקשר וכמתחדשת. לדידו, נצחיות התורה מובטחת דווקא כאשר ההלכה נענית לנסיבות הקונקרטיות של הווה: "רק משום שניתנה הרשות לחכמי ישראל לדורותיהם לחדש חידושי הלכה על פי שינויי הזמנים והמקרים, ורק בזכות זה נתאפשר קיומה של תורה בישראל, ויכולים היו 'ללכת' בדרך התורה והמצווה".

הרב הלוי היה פוסק והוגה דעות, אשר הושפע רבות מהרב הרב עוזיאל. הוא ראה את התהליכים שחלו בעם ישראל במאת השנים האחרונות כתהליכי גאולה. בין השאר הציע לשנות את תפילת נחם, כך שלא יאמר בה שהעיר ירושלים "אבלה מבלי בניה", משפט שהוא סבר שכבר אינו רלוונטי.

בפסיקתו מתמודד הרב הלוי עם בעיות ההלכה והמודרנה ברמת חיי הפרט וברמה הלאומית. הרבה לצטט קבלה ואף עסק באופן יוצא דופן בחישובי קיצין. בין השאר הרבה לעסוק בתופעת החוויות שעל סף מוות שאותה ראה כעדות להישארות הנפש. הוא חזה שבסביבות שנת 1990 יתחיל עידן גאולה חדש.
הרב הלוי לא פסק כנגד החזרת שטחים בעקבות הסכמי קמפ דייוויד וכתב דברים חריפים כנגד השקפות כהניסטיות. לאחר הסכמי אוסלו כתב כי ייתכן והם ההתחלה של התפתחות הגאולה עליו דיבר.

תאריך לידה:תרפ"ה

תאריך פטירה: תשנ"ט


קישורים

binary options demo accounts