הדפסה
אישים

מאיר בר אילן

הרב מאיר בר-אילן  נולד לנצי"ב מוולוז'ין, שכיהן כראש ישיבת וולוז'ין הנודעת בה גם למד עד גיל 14 כשהתייתם מאביו. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון ומאוחר יותר גם אצל רבי חיים סולוביצ'יק מבריסק ואצל סבו הרב יחיאל מיכל אפשטין.

בשנת 1905 כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי ובכך החל את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת "המזרחי" בפרט. בהמשך עבר לברלין שם היה עורך של העיתון "העברי" ששימש במה לרעיונות הזרם הציוני-דתי. בשנת 1912 מונה למזכיר המזרחי העולמי, תפקיד ממנו פרש בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שאילצה אותו להגר לארצות הברית, שם שימש כיו"ר הסתדרות המזרחי. ב-1914 הוא הקים את הסניף האמריקני של המזרחי ובשנים 1926-1915 כיהן כנשיא המזרחי בארצות הברית ועמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים ישיבה יוניברסיטי. כמו כן, היה מעורב בהקמת "נשי המזרחי", לימים נשי אמי"ת.

בשנת 1926 עלה לארץ והתיישב בירושלים, בה שימש בשורה של תפקידים מרכזיים, כולל מזכיר המזרחי העולמי. שימש כראש הוועד הפועל הציוני והיה חבר במועצת המדינה הזמנית.

בשנת 1946, לאחר השבת השחורה ישבה הנהלת הסוכנות בחוץ לארץ (כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ הושמו במעצר). נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, בה כיהן בר-אילן יחד עם לוי אשכול וזלמן שזר. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, אותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו ערב יום הכיפורים תש"ז והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.

פעילותו הספרותית של בר-אילן הייתה רחבת היקף - עריכה של העיתון "הצופה" במשך שנים רבות, עריכת האנציקלופדיה התלמודית וכתיבת מספר ספרים, ביניהם הספרים "מוולוז'ין לירושלים" ו"רבן של ישראל" - ספר ביוגרפי על אביו הנצי"ב.

מבחינה פוליטית, השתייך הרב בר-אילן לזרם הימני יותר במפה הפוליטית. התנגד ל"תוכנית אוגנדה" שהועלתה בקונגרס הציוני השביעי, הוביל את המאבק בספר הלבן והיה ממתנגדיהם המרים ביותר של הבריטים. תנועת המפד"ל שהוקמה בשנת 1956, ואיחדה לתוכה את הסתדרות המזרחי, שאבה ממנו ומדרכו את השראתה. MeirBarIlan

תאריך לידה: תרמ"א

תאריך פטירה: תש"ט


קישורים