הדפסה
אישים

אברהם שפירא

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בצעירותו למד בישיבת חברון בראשות הרב משה מרדכי אפשטיין, אשר קירב אותו במיוחד, והרב יחזקאל סרנא. בשנת תש"ה, הוזמן ללמד בישיבת מרכז הרב, ולימד בה מעל שישים שנה. כבר בצעירותו היה בקשר עם גדולי הרבנים ובהם החזון אי"ש, הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב צבי פסח פרנק, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, והרב איסר זלמן מלצר, שהביא את חילופי המכתבים עמו בספרו "אבן האזל".

בשנת ה'תשט"ז (1956) מונה הרב שפירא לחבר בית הדין הרבני בירושלים על ידי הרב הראשי, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. בשנת ה'תשל"א מונה לאב בית הדין. משנת ה'תשל"ד כיהן בבית הדין הרבני הגדול וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

ביום א' בניסן ה'תשמ"ג, נבחר הרב שפירא לרב הראשי לישראל וכיהן בתפקיד 10 שנים, עד לניסן ה'תשנ"ג.

בשנת ה'תשמ"ב (1982), לאחר פטירתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, נתמנה לראש ישיבת מרכז הרב לצדו של הרב שאול ישראלי. מראשית כהונתו נוצר מתח בינו לבין קבוצת רבנים מהישיבה בראשות הרב צבי ישראל טאו, על רקע אישי ואידאולוגי. לאחר שנים רבות, בשנת ה'תשנ"ח (1997), עזבה קבוצה זו עם כמאתיים תלמידים את הישיבה והקימה את ישיבת הר המור.

בשנת 1999 שיגר אליו היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין מכתב נזיפה חמור על כך שלא ערב את המשטרה בפרשת ההטרדות המיניות בישיבת "נתיב מאיר" אשר הגיעה לידיעתו, והעדיף למצות בירור פנימי תוך הרחקת החשוד מהתלמידים.

הרב שפירא ראה את ההלכה כחובקת את הכל ומקיפה את כל תחומי החיים. בניגוד לרבנים אחרים מהציונות הדתית ייחס בפסיקת ההלכה מעט מאוד חשיבות, אם בכלל, לשיקולים מטא הלכתיים שנובעים מלימודי אמונה, וראה בלימודי האמונה כלי לחיזוק קיום ההלכה ולא דבר המשפיע על ההלכה. הוא אמנם נתן מקום לחקיקה חדשה של המדינה מתוקף תקנות הקהל המוכרות על ידי ההלכה בתנאי שאינן סותרות את ההלכה, ולתקנות של הרבנות כאשר הדבר נדרש, אבל העדיף את הדרך השמרנית יותר של פרשנות הלכתית והתרחקות ככל הניתן משינויים וחידושים במקומות שחשש שיבואו לפסוק בעקבותיו פסיקות מרחיקות לכת מדי. כך למשל, אמר שעל אף שיש מקום ללימוד קבלה, אין לשנות מסדרי הישיבות שנקבעו מקדמת דנא ולמרות הצורך לכסוף לבניין המקדש ולהקרבת קרבנות, אין לעלות להר הבית ואין לאהבה לקבוע הלכה. בהתייחסות לפיתוח טכנולוגי הלכתי לא שלל את הפיתוח, אך הדגיש שהסתדרו בעבר גם בלעדיו. יחד עם זאת, בעת כהונתו כרב ראשי התמודד עם בעיות סבוכות, כגון ההיתר שנתן לבצע השתלות לב במגבלות הלכתיות, וכן העלאתם ארצה של יהודי אתיופיה, וזאת בניגוד לדעתם של רבנים אחרים. החידוש אולי מרחיק הלכת ביותר שלו היה כאשר פסק שרגע המוות אינו בזמן הפסקת פעולת הלב, כפי שסוברים רוב הרבנים, שזה זמן שכבר אי אפשר לבצע השתלות, אלא כמה דקות קודם כאשר פוסקת הנשימה‏‏. כקודמיו בתפקיד הרב הראשי, הוא נלחם בנסיונות להכניס רפורמים ונשים לתוך המועצות הדתיות. עם זאת, כאשר נשאל לגבי התמודדותה של דניאלה וייס לראשות מועצה מקומית קדומים אמר שיש לבחור במועמד המתאים ביותר לתפקיד.

הביע דעות ציוניות, וראה את מדינת ישראל כ'אתחלתא דגאולה' ואת הקמת המדינה כביטול הגלות. אולם ראה את העיקר בחיזוק קיום התורה ועל כן לא עסק בהפצת עמדות הנחשבות ציוניות והסתפק במענה לבאים לשאול אותו. לגבי הבחירות לכנסת העשירית אמר שיש להצביע למפלגה דתית ולא למפלגה של דתיים וחילוניים התומכת בשלמות הארץ. בעקבות גישתו השמרנית-הלכתית היו שטענו שהרב שפירא הוא בעצם חרדי, למרות היותו ראש ישיבת מרכז הרב.

ביחסו אל הפוליטיקאים התבטא באמון כלפיהם שהם ממלאים את תפקידם כיאות. כך למשל אמר שחוק שחברי הכנסת הדתיים לא התנגדו לו הוא מן הסתם כשר שכן חברי הכנסת הדתיים מן הסתם היו מתנגדים לחוק לא כשר, ולגבי מלחמת שלום הגליל אמר שהמדינה מן הסתם פועלת כיאות ואינה יוצאת למלחמות סתם. אולם כאשר המפד"ל קבלה החלטה בניגוד לדעת מועצת גדולי התורה בעניין בניית בית מלון על בית קברות בטבריה, בו ראה הרב שפירא בעיה הלכתית טהורה, נזף בחברי הכנסת של המפד"ל.

בזמן הסכמי אוסלו היה הרב שפירא בין מקימי "איחוד הרבנים למען ארץ ישראל" שקבע שמסירת שטחים שבשליטת ישראל לנכרים, אפילו תמורת הסכם שלום, מנוגדת להלכה. הוא קרא לחיילים שלא להישמע לפקודות המורות למסור שטחים לנכרים, בהן ראה פקודות שסותרות את התורה. על פסק-הלכה זה היו חתומים גם הרב משה צבי נריה והרב שאול ישראלי, כאשר לפניהם הוציא הרב שלמה גורן פסק דומה. באותה תקופה עורר העניין פולמוס רב. בראיון שנערך עמו תהה הרב שפירא איך אדם שמפנה יישובים או שקורא לפנות יישובים יכול לקרוא לעצמו "דתי" אם באותו זמן הוא סבור שפינוי שכזה מנוגד להלכה.

בסמוך ליישום תוכנית ההתנתקות קרא הרב שפירא לאנשי כוחות הביטחון לסרב פקודה, ובראיון עמו [21] אמר כי יש איסור תורה גמור להעביר קרקע של ישראל לנוכרי ואסור להשמע לפקודה כזו ואף לסייע לה. מאות רבנים תמכו בפסק הלכה זה ואף הביעו זאת ב"מכתב תמיכה ברב שפירא". בפסק הלכה מפורט שנכתב סמוך להתנתקות עצמה, כתב הרב שמי שישתתף בגירוש לא יינקה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואסור להישמע לרבנים שאינם "גדולי תלמידי החכמים שבדור", שאם הם פוסקים בעניינים הללו, הרי הם בגדר "רשע שוטה וגס רוח". על התנגדותו הנחרצת למסירת שטחי ארץ ישראל לזרים חזר גם במכתבו האחרון, שעליו חתם, יחד עם הרב מרדכי אליהו, ימים ספורים קודם לפטירתו.

לקראת שנת השמיטה ה'תשס"ח, חתם עם הרבנים מרדכי אליהו, דב ליאור, זלמן ברוך מלמד ויעקב אריאל על קריאה לציבור להצטרף לאוצר הארץ "התומך בחקלאים יהודים שרוצים לשמור שמיטה למהדרין", כלשונם. לקריאה זו הצטרפו מאות מרבני הציונות הדתית. AvrahamShapira

תאריך לידה: תרע"א

תאריך פטירה: תשס"ח


קישורים