הדפסה
אישים

אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה)

הרב אברהם יצחק הכהן (הראי"ה) קוק נולד בעיירה גריבה שבמחוז דוינסק בלטביה לאביו רבי שלמה זלמן ואמו פרל זלטא לבית פלמן. בילדותו התחנך אצל אביו שהיה 'מתנגד', אך התחבר לחסידי חב"ד שאמו באה מקהילתם (אביה רפאל פלמן היה ממקורבי ה"צמח צדק"), ומגיל בר מצווה למד בעיירות סמוכות: אצל הרב אליעזר דון יחייא והרב יעקב רבינוביץ (בנו של הרב מרדכי גימפל יפה מרוז'ינוי שהיה דודו של אבי הרב קוק) בלוצין, אצל רבה של דווינסק, הרב ראובן הלוי לוין ואצל רבה של סמורגון הרב נח חיים אברהם שפירא וחתניו הרב תנחום גרשון ביליצקי והרב מנשה יוסף גינצבורג.

הוסמך להוראה על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין מחבר "ערוך השולחן" פני שהגיע לגיל עשרים, בשנת תרמ"ד השתדך עם אלטה בת-שבע, בתו של הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת). לאחר אירוסיו למד במשך כשנה וחצי בישיבת וולוז'ין, בראשותה עמד הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), בו ראה אחר כך את רבו המרכזי. בשנת תרמ"ח נתמנה לרבה של העיירה זיימל שבליטא. שם למד קבלה כתלמיד-חבר עם אחד מגדולי מקובלי דורו, הרב שלמה אלישיב, מחבר הספר הקבלי "לשם שבו ואחלמה". בתקופה זו נפטרה אשתו הראשונה, והרב קוק נותר אלמן עם בתו הפעוטה פרידה חנה בת השנה וחצי שנולדה ב-1888. לאחר כשנה שבה עסק בהגות וקבלה נשא לאשה את רייזה רבקה, בת דודתה של אשתו הראשונה, ובתו של הרב צבי יהודה רבינוביץ תאומים (אחיו התאום של האדר"ת), שממנה נולד בנו הרב צבי יהודה קוק בי"ד בניסן תרנ"א (1891). לאחר מכן, בשנת תרנ"ה נבחר כרבה של בויסק, שם החל לפרסם את הגותו בביטאון "הפלס". שם גם נולדה בתו השנייה בתיה-מרים בשנת תרנ"ט (1899), שלימים נישאה לרב שלום נתן רענן.

תקופת יפו

כאשר פנו אליו אנשי יפו בהשתדלותו של הרב יואל משה סלומון לכהן שם כרב, מיהר להגשים את חלומו לעלות ארצה, על אף שאנשי קהילת בויסק העשירה, ניסו לשדלו להשאר בהגדלת משכורתו ותשלום חובותיו. בכ"ח אייר תרס"ד (1904) ירד לחופי הארץ ומיד נתמנה לרב של יפו והמושבות החדשות. תקופת יפו הייתה התקופה הפוריה ביותר בכתיבתו, למרות שזו פורסמה רק לאחר מכן, ובה נכתב החומר לכמה מהיצירות החשובות שלו - אורות, אורות הקודש, עולת ראי"ה ועוד.

בתענית אסתר תרס"ז (1907) נולדה בתו הצעירה אסתר יעל, ובאותו זמן התארסה בתו הגדולה פרידה חנה עם דודה ישראל רבינוביץ, בנו של האדר"ת וממייסדי העיר בת ים.

באותה תקופה יזם את הקמת בית ספר "תחכמוני" ששילב בין לימודי קודש ("לחינוך האדם להיות ישר וטוב") ולימודי חול ("למלחמת החיים"), בשל התפיסה שיש לקדש את החומר במיוחד בא"י, דבר שעורר התנגדות מצד חלקם של רבני ירושלים. באותה תקופה יצר קשרים עם מנהיגי הפועלים ותמך בהתיישבות החקלאית והיה מוכן למען המשך קיומה והצלתה למצוא היתרים הלכתיים. למשל, בפולמוס השמיטה והיתר מכירה, שהתחיל לפני תקופתו, הרחיב את ההיתר וביססו מבחינה הלכתית. כמו כן התיר את השימוש בפסח בשמן שומשומין שנכבש בכבישה קרה, אף שהשומשומין הם ממשפחת הקטניות שאסורה בפסח באכילה לאשכנזים.

ביפו הקים ישיבה שהייתה קטנה ומנתה פחות משני מניינים, ביניהם היה הרב יהושע קניאל, רבה של חיפה. הישיבה שכנה בקומה העליונה של תלמוד תורה "שערי תורה" בבית הכנסת, כאשר בחציו השני של היום עבדו והשתכרו התלמידים בבית המלאכה "שערי תורה" שיוסד בצמוד לישיבה, שהקים ר' אברהם ברכות ונקרא על שמו‏‏. הרב קוק הגיד לתלמידים שיעור יומי בביתו. למעשה היה זה מבנה של שני אגפים שבאגף שבקומה השנייה שכנה דירתו, ובאגף השני היה מקום לימודו וישיבת בית דינו. שם הייתה הישיבה. בית הרב ביפו שוכן ברחוב אחווה 21 בתל אביב-יפו דהיום.

תקופת מלחמת העולם הראשונה

בשנת ה'תרע"ד (1914) יצא לכנס העולמי של אגודת ישראל בשווייץ בשל רצונו לקרבם למפעל הציוני, ולאחר חודש נתקע שם בסנט גלן בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שם פעל פעילות ציבורית כדי לסייע לישוב שבארץ. בשנת ה'תרע"ו (1916) הציעה לו קהילת מחזיקי הדת שבלונדון להיות רבה, והוא ניאות בתנאי שיחזור ליפו בהזדמנות הראשונה שיוכל. בהיותו בלונדון הקים מספר ישיבות. השפיע על הממשלה הבריטית שלא תסגיר לרוסיה יהודים רוסיים שהיגרו ממנה, וניהל מאבק עם אנגלים בני דת משה, שטענו כנגד התנועה הציונית, וניסו להשפיע על הממשל הבריטי שלא יתן את הצהרת בלפור. בעקבות גילוי דעת של הרב קוק בבתי הכנסת נשלחו תזכירים רבים לחוגי השלטון מהקהילות היהודיות שתוכנן היה, שדת ישראל קשורה בלאומיות הישראלית ובארץ ישראל, דבר שהשפיע על פרסום ההצהרה. בשעת הוויכוחים על ההצהרה בפרלמנט הבריטי, העלו אחדים מהצירים את הסתייגות היהודים המתבוללים, שטענו שההצהרה מנוגדת לרוח הדת היהודית. בתשובה לכך קם הציר קיילי וענה: "על מי יש לנו לסמוך בנוגע לצד הדתי, על הלורד מונטגיו שאוכל איתנו חזיר, או על הרב של "מחזיקי הדת" הרב קוק?!".

תקופת ירושלים

בתום המלחמה, לאחר תקופה של כשלוש שנים בלונדון, חזר הראי"ה לארץ ישראל ונתמנה בשנת 1919 לרבה של ירושלים, זאת לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי. בכך אייש משרה שהייתה מיותמת מספר שנים. בהמשך כונן את מוסד הרבנות הראשית, שבה ראה שלב ראשון לייסוד הסנהדרין, ונהיה הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל (1921). את הרבנות הראשית ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים - לבחור ולהיבחר - ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.

סמוך להתמנותו לרבה של ירושלים נהרגה בתו הצעירה אסתר-יעל בעת שנפלה ממדרגות הבית הזמני בו התגוררו ברחוב הנביאים.

תנועת דגל ירושלים

מתקופה זו ועד למותו מיעט בכתיבת דברי מחשבה ועסק בכתיבת "הלכה ברורה" על הש"ס, ובפעילות בשדה הציבורי. אף שהראי"ה חיבב את תנועת תנועת המזרחי‏‏, וראה באנשיה שותפים לדרכו, היו בה צדדים שהוא ביקר. לראייתו, המזרחי הייתה פשרנית מדי, לא החמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, והתבטלה כלפי ההסתדרות הכללית, במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי "הציוניות דבר אין לה עם הדת", והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה. ב-1918, לאחר 15 שנה של פעילות פוליטית, ביקש לייסד הסתדרות, דגל ירושלים שמה, אשר תאגד בתוכה את כל היהודים שומרי התורה אשר אוהדים את המפעל הציוני. רצונו היה שתנועה זו תבטא "כי שייכותו עם ישראל לארצו נובעת מהמקור האלוהי", ושאל תנועה זו יוכלו להתכנס גם אנשי תנועת אגודת ישראל וגם אנשי המזרחי, ובמקביל לשמור על השתייכותם הקודמת. בעזרת תלמידיו הקרובים - הרב יעקב משה חרל"פ, הרב דוד הכהן ובנו הרב צבי יהודה קוק, הוקמו סניפים בארץ ישראל, שווייץ, הולנד, אנגליה וארצות הברית. התנועה לא הצליחה להתרומם ונעלמה מהר מאוד מהנוף הפוליטי הציוני. התנועה התבססה בעיקר על אישיותו הכריזמטית של הרב קוק, כך שלמען הצלחתה היה על הרב קוק להישאר במערב אירופה. רצונו של הרב קוק לחזור ולפעול בארץ ישראל, חוסר יכולת או רצון להתמודד עם מיסודה של תנועה פוליטית, התנגדות המפלגות הדתיות האחרות, וגם עצירת פעילותה למען לא תפגע בתנועת המזרחי‏‏ היו בעוכרי התנועה החדשה.

ייסוד ישיבת מרכז הרב
בית הרב קוק, שבו חי הרב קוק עד סוף ימיו, בין רחוב יפו לרחוב הנביאים, לא הרחק מבית החולים ביקור חולים. במקום זה נוסדה ישיבת מרכז הרב, שלאחר שהתרחבה בתקופת בנו, הרצ"י קוק עברה לשכונת קרית משה בירושלים.

ב-1924 ייסד ישיבה בירושלים ששמה הוא "הישיבה המרכזית העולמית" או כשמה החדש "מרכז הרב", שחידושיה העיקרים היו השפה העברית שהייתה מדוברת בה, ולימודי הגות ומחשבה שנוספו בה. מטרתה הייתה "שינהרו אליה טובי הבחורים מכל העולם, המצוינים בכשרון ושאר רוח... להחזיר עטרה ליושנה ולהשתלם בתורת ארץ ישראל ובתחיית הקודש על אדמת הקודש".

הישיבה הייתה מעין משפחה גדולה, ונוהלה על ידי הרב קוק באופן אבהי וללא גינוני מרחק. לעתים אף דאג מבחינה חומרית לתלמידיו כאשר אשתו עוזרת לו בדבר, והדבר הגיע עד לדאגה לחורים שבגרבי תלמידיו. את בוגרי הישיבה עודד הרב קוק ודחף להגיע לשדה הפעילות הציבורית ולהיות רבנים, מורים ואנשי ציבור בתחומים השונים - ואכן תלמידיו התפזרו ברחבי הארץ ועסקו בפעילות ציבורית. היו גם רבנים כמו הרב צמח גרין מייסד גבעת וושינגטון והרב משה גורביץ', עורך הספר אורות האמונה, שהגיעו לארצות הברית להיות רבני קהילה. הרב קוק בעת נאומו המפורסם בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית, 1925.

פעילות מעשית למען הישיבות

מכיוון שראה בישיבות את מכון הרוח של עם ישראל, ופעל לייסד מוסדות חינוך תורניים בכל מקום שהיה, פעל גם למען החזקתם של כלל הישיבות. בחורף 1924 יצא לארצות הברית בראש משלחת רבנים שבהם היו רבה של קובנה, הרב אברהם דוב כהנא שפירא, והרב משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת סלובודקה, במטרה להשיג מימון למוסדות תורניים. הרב קוק התקבל בכבוד רב, ובין היתר קיבל אזרחות כבוד של העיר ניו יורק.

ייסד את מכון "הלכה ברורה", העוסק בכתיבת וחיבור הפסיקה ההלכתית של התלמוד, עבודה שעסק בה ללא לאות, ושראה בה בנין התורה לדורות. בה'תרצ"ג ייסד בירושלים את מכון הארי פישל, למחקר מדעי של היהדות, ובמיוחד תורה שבעל פה, והעמיד בראשו את תלמידו הרב שאול ליברמן, שנחשב לאחד מגדולי חוקרי התלמוד וספרות התורה שבעל פה.

בפרעות

כאיש ציבור הגיב למעשיהם והחלטותיהם של הבריטים, ונודע בעמידתו האיתנה למול ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל, כמו למשל בשאלת זכותו של עם ישראל על הכותל המערבי. כנגד הסכמתם של ראשי המוסדות הציוניים לוותר על הבעלות על הכותל ולקבל רק את זכות התפילה במקום, אמר "חלילה לנו לוותר על הכותל, לא קיבלנו לשם כך ייפוי כוח מעם ישראל".

במאורעות ה'תרפ"ט, טילפן בשבת לממלא מקום הנציב העליון, היהודי המומר הארי לוק, וכאשר הלה הציב עמדה מהססת בקשר לדיכוי הפורעים, הורה לו לירות ברוצחים בשם המצפון האנושי. ובעקבות פרעות תר"ץ, אמר בוועדת החקירה הבריטית: "מלך אנגלי תרגם פעם את התהילים שלנו לאנגלית, ותחת שלטון אנגלי שרפו פורעים ספרי תהילים במקום הקדוש לנו ביותר".

רצח ארלוזורוב
מוסד ההוצאה לאור מוסד הרב קוק, בשכונת קריית משה, הוקם בשנת 1936 על ידי הרב יהודה לייב מימון. גולת הכותרת שלו הייתה הוצאת כתבי הראי"ה.

לאחר רצח חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, יצא הרב קוק להגנת הנאשמים, ובראשם אבא אחימאיר, ראש תנועת ברית הבריונים, וטען שאין ראיות ממשיות לכך שהם ביצעו את הרצח, ואסור להוציאם להורג על סמך חשדות בלתי מבוססים. התנגדותו לאווירת הלינץ' הציבורי עלתה לו בפופולריות שלו, והיו אף שכתבו כתובות נאצה על חומת ביתו בסגנון "אוי לדור שכהניו מגינים על רוצחיו".

פטירתו

הרב קוק נפטר ממחלת הסרטן בגיל שבעים, ביום ג' באלול ה'תרצ"ה (1 בספטמבר  1935 למניינם) בבית ההבראה בקרית משה, והובא למנוחת עולמים בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. AvrahamItzhakKook

תאריך לידה: תרכ"ה

תאריך פטירה: תרצ"ה


קישורים דעת - אנצקלופדיה יהודית כיפה - קוים לדמותו ישיבת מרכז הרב
מוסד הרב קוק