הרב משה סגל
איש ירושלים
חולם ולוחם
לוחם, חולם, חלוץ מאנשי העלייה השלישית, מכובשי העבודה העברית וממניחי היסוד לפלג הדתי בתנועה הלאומית ובארגוני המחתרת. בן למשפחה בעלת שורשים עמוקים ביהדות שכמהה לציון. תלמיד חכם שנהירים לו ספרי ראשונים ואחרונים.
משה סגל נולד בו' בשבט תרס"ד 1904 בפולטבה שבאוקריאנה. בתקופת המהפכה הבולשיביקית הפיץ במחתרת ציונות תורה וחסידות. משה עלה ארצה בשנת תרפ"ד. ילדותו בארץ ישראל הייתה קשה. גר יחד עם הוריו בצריף שהוקם על מגרש, שגג הפח היה פרוץ לרוחות ולדליפת גשמים בחורף ולשרב בקיץ.
בני משפחתו סבלו דלוּת ורעב כאשר כל מזונם היה פת חרֵבה וזיתים. לבושו היה עשוי טלאים-טלאים. כשבגר, עבד בבנין, בחרושת, בחקלאות, בסלילת כבישים ובייבוש ביצות. למד בישיבת מיר וכן אצל הרב קוק. מנעוריו נמנה עם חסידי חב"ד. אביו היה שוחט והוא עצמו מאז היה לבר מצווה היה מתנזר מאכילת בשר ודגים - צמחוני מובהק.
משה שירת באצ"ל ובלח"י, ארגן הפגנות כנגד השלטון הבריטי ואף נעצר וישב בכלא מספר פעמים. היה שותף לר' אריה לוין בניסיון לשחרר עולים בלתי חוקיים ממעצרם.
פיקד על האצ"ל בתקופה שבּין מות דוד רזיאל ועד להעברת הפיקוד למנחם בגין. על אף תפקידיו אלו התנגד ל"טירור אישי" בלא בית דין מוסמך שיחרוץ בדיני נפשות על פי ההלכה. השתתף בהקמת "ברית החשמונאים"- תנועה חינוכית לוחמת שמטרותיה מלחמה בכובש על ידי שומרי מצוות. בשנת תש"ד (1944) נחתם הסכם בין הרב משה סגל למפקד הלח"י יאיר שטרן הי"ד, על צירוף 'ברית חשמונאים' לתנועת הלח"י, בשל עקרונותיהם הדומים.
עם קום המדינה פורקה התנועה. אך משה לא שקט והחל לפעול להקמת "התנועה לחידוש הסנהדרין". היה ממקימי כפר חב"ד, כחלק מהתארגנות של ותיקי היישוב להתנדב ולעבור ליישובי עולים ולעזור בארגונם ובקליטתם. עם הגיעוֹ לכפר הפך ר' משה לחקלאי. הוא מספר כי "חברים וידידים דאגו לנו על הריסת מעמדנו והליכתנו אל עבר עתיד בלתי ידוע." ר' משה נבחר ליו"ר ועד המושב ודאג לכל צורכי הכפר.
ר' משה סגל, איש ירושלים, חלוץ ולוחם מחתרת היה הראשון שתקע בשופר בתקופת המנדט ליד הכותל המערבי במוצאי יום הכיפורים ונכלא כשהוא שרוי עוד בתענית.
ערב יום כיפור תרצ"א: המוני מתפללים ממלאים את רחבת הכותל הצרה. הם עומדים על רגליהם תשושים ופניהם סגופים מן הצום. הרחבה כבר התמלאה שוטרים בריטים לבושי מדים. בחור צעיר פנה לרב יצחק אורנשטיין, רב הכותל, ושאל לשופר. השיב הרב כי ישנו איסור לתקוע במקום זה כשם שנאסרה הישיבה על כסא או הקמת מחיצת בד להפרדת נשים מגברים בקרב המתפללים.
כשסיים הרב את דבריו נשא עיניו לעבר תיבה צרה כרומז דבר מה. מיהר הצעיר אל התיבה, מישש וגילה את השופר והצפּינוֹ בחזהו, שילב זרועותיו אל חיקו כדי שלא יבלוט אותו "חפץ אסור", פנה אל אחד המתפללים ושאל ממנו את טליתו. כיסה הצעיר את ראשו בטלית ועד מהרה עלה קול השופר לתדהמת המתפללים ולהפתעת השוטרים.
מיד נתפס הצעיר והובל לכלא. חלפו מספר שעות והצעיר מתענה ברעב וצמא. לפתע נכנס איש לבוש אזרחית וסילק את השומרים. ראה ר' משה כי אין איש ופילס את דרכו לשער היציאה. לאחר מכן התברר כי הרב קוק פנה לשלטונות ואִיים כי לא יפסיק את צומו אם לא ישוחרר הצעיר התוקע.
מאז נקבעה מסורת, שצעיר זה או אחר מתנועת המחתרת יתקעו ברחבת הכותל.