הדפסה
אישים -

הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

מענקי הרוח של יהדות צרפת

  פורטרט לא טובה 2  הרב יהודא לאון אשכנזי (מניטו)

הרבה גדולים בתורה נקראים על פי ספרם או בראשי תיבות (רמב"ם, רמב"ן) לחותני הרב יהודא לאון אשכנזי היה כינוי נוסף לשמו - "מניטו" שנלקח מהתרבות האינדיאנית, שפירושו "הרוח הגדולה".

את הכינוי קיבל בהיותו בתנועת הצופים היהודים. כל חניך בתנועה שהגיע לבגרות מקבל כינוי על פי אופיו. האופי של הרב אשכנזי היה מנהיגות לכן דבק בו הכינוי "מניטו" הכֹל הכירו אותו כך ובשם זה פנו אליו "הרב מניטו" כאילו זה שמו הפרטי. עד כדי כך דבק בו הכינוי שכאשר עלה לארץ ישראל לאחר מלחמת ששת הימים ונרשם לקבלת טלפון, מישהו - ואף אחד לא יודע עד היום מי זה - הוסיף בספר הטלפונים את הכינוי "מניטו".

הרב יהודא לאון אשכנזי נולד בכ"ה בסיוון תרפ"ב - 1922 -  באורן שבאלג'יר. אביו היה הרב הראשי האחרון באלג'יר. מילדותו נודע בידע והיקף בלימודי התורה בנגלה ובנסתר, אבל בנוסף לכּוֹל כדי שיוכל  להתמודד עם בעיות הדור נוסף לו גם ידע עצום בתרבות הכללית. בילדותו למד בתלמוד תורה וכבר בגיל בר מצווה למד ספר הזוהר עם סבו הרב חיים טובול מצאצֲאי משפחת איבן טיבול, מ"גורי האר"י". סבו יצק בתוכו את יסודות תורת הסוד וכיוון את נכדו לדרך המיוחדת להיות גשר בין תורת הסוד ובין החשיבה המודרנית. בהמשך למד בבית אביו הרב דוד אשכנזי ובאוניברסיטה בפריז.

חייו של הרב חולקו לשלוש תקופות. בצעירותו בהיותו בארץ מולדתו אלג'יר השתייך לקהילה הנטועה במשך מאות בשנים שם ומתמודדת בתרבות המוסלמית. עולמו התורני-יהודי היה קשור למלודיות הערביות ולפולקלור הספרדי וכל מהותו הייתה המשך של מאות השנים של קהילת אורן שבאלג'יר. בבחרותו עבר להתגורר בצרפת. שם התבקש על ידי מורו בשנת 1944 להקים מרכז ללימודי מקורות היהדות שבּוֹ ינסו להבין את משמעות השואה והאירועים שפקדו את עם ישראל. בחלק זה שבחייו באה לידי ביטוי יכולתו להתמודד עם התרבות הצרפתית-נוצרית. שם בלט כושרו האינטלקטואלי ובדרכו הייחודית סלל מסילות ללבות הצעירים. לאחר עלייתו לארץ ישראל התמודד עם התרבות הישראלית. כאן בא לידי ביטוי חזונו ה"עברי" שהוא כיווּן דרך לבניית עולם של תורה במסגרת של מדינה ציונית מודרנית.

בכל תקופה מחייו התבלט הרב אשכנזי. בילדותו היה יד ימינו של אביו ויועד להיות ממשיך דרכו. משפרצה מלחמת העולם השנייה הצטרף ללגיון הצרפתי כדי להילחם בגרמנים ונפצע קשה באחד הקרבות. הוא החליט לעבור לחיות בצרפת והתחיל את מסע השיקום של הקהילה הצרפתית. הוא היה ממקימי המוסד לבוגרי י"ב שבו התאספו היהודים לברר את זהותם היהודית לאחר השואה ועמד בראש המוסד מספר שנים.

אל המוסד התקבצו "אודים מוצלים מאש" מכל צרפת. זה היה דור שיצא מתוך האפלה והעמיד לפני הרבנים שאלות נוקבות. חלקם הגדול באו מחוסר ידיעה מוחלטת על היהדות, חלקם שאלו שאלות שהרעידו שמים וארץ. והרב מניטו בנפשו הרחבה והרגישה לימד אותם אט-אט את יסודות האמונה, בדרך לימוד ששורשה בקדמוני עולם המקבלים זיקוק דרך שפתו המיוחדת והבנתו את צורכי הדור. רוב לימודו התמקד בספר בראשית. מניטו פיתח שיטת לימוד מיוחדת והיא: "שיטת התולדות". דרך שיטת לימוד זו נחשף הלומד ליסודות תולדות העולם ועם ישראל, היות והיה צורך לדרך תקווה חדשה בבירור עמוק איך אפשר להמשיך להיות יהודי לאחר השואה. חלק מהצעירים התחבאו בכנסייה בזמן המלחמה, והיה צורך בידיעה גדולה בנפש האדם ובדת הנצרות כדי להצילם משמד. ואכן הרב הצליח. עד שאחד הרבנים הראשיים של הדור הקודם בא אליו לילה אחד ואמר לו: "אני לא יודע מה אתה עושה אבל כל זמן שאתה תצליח בדרכך המיוחדת אני אעמוד מאחוריך." הרב אשכנזי לא נכשל; אלפי יהודים שתו בצמא את דבריו והלכו בעקבות דרכו הייחודית.

אחת הדוגמאות המרגשות לדרכו זו בהשבת האובדים בשנות השואה לתורת ישראל היא הסיפור הבא:

כדי להציל את הילדים בצרפת חלקם נמסרו למשפחות נוצריות ולכנסיות. ב"אורסיי" נתאספו רבים מהם. פעם אחת כשקרב חג הפסח וההכנות התרבו בחורה אחת נכנסה לדיכאון בלתי מוסבר. התבונן הרב אשכנזי  בנפשה ואמר לה, בואי אתי. הוא הלך אתה לכנסייה ששהתה בה בזמן המלחמה. והם ישבו שלושה ימים בתוך הכנסייה ואז לימד אותה הרב את ההבדל בין תורת ישראל לנצרות. לאחר אותם ימים שב אתהּ לתוככי עם ישראל. כשנשאל מדוע הוא עשה זאת, השיב: "כשקרב חג הפסח היא לא הצליחה להשתחרר מחג הפסחא לכן היה צורך לרדת למקום היותה ולהעלות אותה משם".

הרב אשכנזי בהיותו בצרפת נאלץ ללחום את מלחמת תורת ישראל ועם ישראל. הוא למד באוניברסיטה ושם היה הנציג של הסטודנטים היהודיים. הוא נאלץ לעמוד בוויכוחים בין היהדות לנצרות, בין היהדות לגישה המודרנית.

בקיאותו במדעי היהדות וידיעתו ברזי הדת הנוצרית סייעו בידו להשיב טועים ליהדותם. במשרד החוץ מספרים את הסיפור הבא:

אחד הנשיאים במדינות אפריקה המתעוררת, נשיא קמרון, נוצרי קתולי מאמין, ביקש לקיים ביקור בישראל על מנת לקיים עמה יחסים דיפלומטיים. הנשיא ביקש להכיר אישים מרכזיים המשפיעים על צביונה של המדינה ולאחר ברור נזכר מזכירו האישי כי בהיותו סטודנט בצרפת השתתף בוויכוחים בין יהודים לנוצרים והתרשם עמוקות מ"מניטו", אשר הציג את העמדה הדתית-יהודית ברוב טעם ובשכנוע רב. הנשיא נפגש עם הרב מניטו לשיחה שעסקה בענייני אמונות ויש רגליים לאגדה המספרת כי הדברים כה מצאו חן בעיניו, עד ששקל להתגייר.

במשך שנים ביקש הרב אשכנזי לעלות לארץ, אך רבו הרב צבי יהודה קוק הורה לו להישאר בצרפת:    "היהודים זקוקים לך שם יותר מאשר בארץ". אחרי מלחמת ששת הימים בא הרב אשכנזי לרבו הרב צבי יהודה קוק ואמר לו שהוא לא יכול עוד להיות בגלות והוא חייב ללמוד את חכמת ארץ ישראל. ואכן הוא עלה לארץ והקים את 'מעיָנות', מרכז למנהיגות יהודית ובעקבותיו עלו מאות משפחות. מכל שכבות הציבור באו לשמוע את שיעוריו. גדולי תלמידיו לא משתייכים דווקא לזרם זה או אחר. דתיים וחילוניים, נשים וגברים, ישבו ביחד לשמוע את דעתו. כשעמד על הפרק לבחור נשיא, ביקשו ממנו להציג את מועמדותו אבל הוא סירב.

אחד הרגעים המשמעותיים בלוח השנה של הרב ליאון אשכנזי הוא יום העצמאות. בבית הכנסת שלו נהג להגיד בליל יום העצמאות הלל עם ברכה, בשילוב כלי נגינה ולאחר מכן הלך לשמוע את רבו בישיבת מרכז הרב. בערוב ימיו של הרב צבי יהודה קוק, היה הרב מאוד חלש וסירב לבוא לתת את השיעור ביום העצמאות. הרב אשכנזי הגיע ופגש את הרב בדיחי שהיה עוזר של הרב קוק ושאל אותו למה הרב לא בישיבה לתת את השיעור? השיב הרב בדיחי שכּל הרבנים ניסו לשכנע את הרב צבי יהודה, אבל הוא סירב. אולי יסכים הרב לנסות לשכנעו? הרב אשכנזי השיב בחיוב. כשהגיעו אמר לרב: "אי אפשר שיהיה יום העצמאות בישיבת 'מרכז הרב' בלי דברי הרב". מיד אמר הרב צבי יהודה קוק להביא מכונית לנסוע לישיבה. שאל אותו הרב בדיחי למה סירב לכל המבקשים ואילו לדברי הרב אשכנזי הוא שומע? השיב הרב צבי יהודה: "כשתלמיד חכם מבקש חייבים לקיים."

הרב יהודא ליאון אשכנזי נפטר ביום ט' במרחשוון תשנ"ז, 1996.

הרב אשכנזי היה יהודי נאמן שראה את עצמו חלק משרשרת בלתי פוסקת של תולדות עם ישראל השב לארצו ומחדש את הזהות העברית. הוא ראה בזהות האישית שלו לא רק מקרה פרטי אלא גם תהליך כלל ישראלי שהתרחש בדור התקומה.

כתב: חתנו, ישראל פיבקו