הדפסה
אישים -

הרב דוד כהן-הרב הנזיר

דמותו של "הרב הנזיר" הנה דמות של אדם קדוש, גדול בתורה ובחכמה, בנגלה ובנסתר, אשר כוחות נפשיים ושׂכליים עצומים התאחדו בו לכדי שלמות אחת נעלה. כך כותב עליו חתנו הרב הראש לישראל הרב שלמה גורן זצ"ל:

 הנזיר 3  הרב דוד כהן-הרב הנזיר

 

 

"כי נזר אלוקיו נשא על ראשו, והוא איש המעלה, נבחר מעם, ברוך הכשרונות ורב הסגולות, כאיש אלוקים קדוש המתהלך בתוכנו, נשגב וטהור... מופת היה לרבים במעלת מידותיו ובמופת אישיותו, יחיד ומיוחד בתפארת קדושת נזירותו אשר קיבל עליו כדרך נפלאה של עבודת אלוקים מתוך אהבה עליונה שרק יחידי סגולה זוכים לה, עד ששוֹרה עליהם שכינה, והם זוכים לרוח הקודש."

   הרב הנזיר נולד בעירה מֵישִׁגוֹלָה שליד וילנה אשר בליטא בשנת ה'תרמ"ז לר' יוסף יוזפא הכהן בנו של הרב זכריה מנדל כ"ץ זצ"ל רבה של העיירה הנודעת ראדין. ספר היוחסין של המשפחה מגיע מצד אחד עד לדוד המלך ומן הצד השני הייתה המשפחה מיוחסת בכהונה. בשנות ילדותו ונערותו שקד על לימוד התורה בישיבות קונוטופ, ווֹלוז'ין, בישיבתו של ה"חפץ חיים" בראדין, סלבודקה, בהן יצא שִׁמעו כעילוי גדול בתורה, בעל יכולת העמקה מיוחדת במינה ועובד ד' בכל הליכותיו.

   בגיל 21 החל ללמוד לימודים אקדמיים בתחומי הפילוסופיה העתיקה והחדשה ותורת המשפט, בתחילה באקדמיה היהודית אצל הברון גינצבורג בפטרבורג, אחר כך באוניברסיטה בפרייבורג שבגרמניה.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נאסר בגרמניה כנתין רוסי. בשבי היה בחברת הצדיק והמקובל הרב ירמיה נאיי הי"ד רבה של סנדומיר שבגליציה שפתח לפניו את תורת הנסתר. ממנו גם הושפע לתחילת דרכו בפרישות ובנזירות.

משם נדד לבאזל שבשווייץ, בה התקרב לרב העיר הרב אשר מיכאל כהן וקנה את בנו ד"ר מרדכי לחבר. בבאזל מסר שיעורי תורה וריכז את "אגודת שומרי תורה" שעסקה בפעילות תורנית בקרב סטודנטים יהודים. באותה עת למד באוניברסיטת באזל שבשוויץ.

בשוויץ פגש לראשונה את מרן הראי"ה קוק, פגישה אשר עתידה לשנות את מהלך חייו.

על אודות פגישה זו מתאר הרב הנזיר בזיכרונותיו:

"אחרי טבילה במימי הריין, מצויד ב'שערי קדושה', מלא ספק וחכיון, עשיתי את דרכי להרב, בערב ר"ח אלול (תרע"ה). באתי אליו, מצאתיו עסוק בהלכה עם בנו, נסבה שיחה על חוכמה יוונית וספרותה, שלא סיפקה עוד נפש היודעה ממקורותיה הראשונים. נשארתי ללון אצלם. על משכבי לא שכב ליבי, גורל חיי היה על כפות המאזניים. והנה בוקר השכם ואשמע קול צעדים הנה והנה, בברכות השחר, תפילת העקדה, בשיר וניגון עליון, משמי שמי קדם וזכר לנו אהבת הקדמונים. ואקשיב, והנה נהפכתי והייתי לאיש אחר. אחרי התפילה, מיהרתי לבשר במכתב, כי יותר מאשר פיללתי מצאתי, מצאתי לי רב."

יחד עם הרב צבי יהודה בן הראי"ה ריכז את סניף דגל ירושלים מיסודו של מרן הראי"ה לזרוק נשמה בגוף הציוני. פעילותם של השניים היתה לגרעין הראשוני הדוחף והמייסד של ישיבת מרכז הרב בארץ-ישראל.

בערב יום הכיפורים ה'תרפ"ב, עלה הרב הנזיר לארץ ישראל והשתקע בירושלים. שם ביסס את אורח חייו המיוחד כנזיר צמחוני-טבעוני, לא נעל ולא לבש נעל או בגד מעור, התנזר מיין (בשבת היה מקדש על החלות ובפסח היה מקיים מצוות ארבע כוסות על יין תפוחים), גידל שֵׂער (מיום שקיבל עליו נזירות לא סיפר את שְׂערו האדמוני שגלש עד מעבר לכתפיו), התענה תעניות דיבור ממושכות (בכל ימי הצומות, ארבעים יום מראש חודש אלול ועד לאחר יום הכיפורים), כן נמנע מכל דיבור שאינו דברים שבקדושה שבסידור, בכתבי הקודש, או משנה ותלמוד - בכל שבתות השנה, מתייחד יומם ולילה בבית מדרשו ועוסק בקבלה ובפנימיות התורה. היה רגיל לומר שקיבל על עצמו חיי פרישות אלו לא כנדר אלא כ"מנהג של חולין על טהרת הקודש", אף שנהג בהם חומרות של נדר לכל דבר.

   כבר מתקופת ביקוריו ברוסיה אצל דודו רבה של לוגה הרב חנוך העניק אתקין, התארס עם בתו שרה, אך עקב פרוץ מלחמת העולם הראשונה ואחריה המהפכה הרוסית, נכפּה עליהם ריחוק של שנים. כעבור שתים-עשרה שנות אירוסין, עלתה שרה בעקבותיו לארץ ישראל, ובחסותו ובביתו של הרב קוק נישאו השניים.

   הרב הנזיר הופקד על ידי מרן הראי"ה קוק על עריכת ספרו החשוב והיסודי - "אורות הקודש". באותה העת תכננו הראי"ה והרב הנזיר הקמת ישיבה בירושלים, הלא היא 'ישיבת מרכז הרב', ובגיבוש תכנית הלימודים המהפּכנית של הישיבה נטל הרב הנזיר תפקיד מרכזי. הוא חינך וגידל דורות של תלמידים שהתפרסמו בתחום מחשבת ישראל ובהנהגת בית מדרשה של התנועה הציונית הדתית והלאומית, שאבני יסודה הן אהבת ישראל, העם והמדינה. במשך שנים רבות הורה בישיבה, ובביתו שבירושלים לימד תורה וחכמת ישראל. בנוסף שקד על הפצת משנתו וכתביו של מורו ורבו מרן הראי"ה קוק ואף כיהן בראשות הישיבה לאחר פטירתו.

הרב הנזיר פיתח שיטה מקורית וייחודית בהשקפה והאמין בחידוש הנבואה בישראל, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בספרו הגדול "קול הנבואה - ההיגיון העברי השמעי".

 במשך יובל שנים לא זז מירושלים, אליה התגעגע וכָסף עוד בימי גלותו, והיה לאזרח הראשון שהגיע אל הכותל המערבי עם שחרורו במלחמת ששת הימים יחד עם חברו-אהובו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל.

הרב הנזיר והרבנית שרה כהן הניחו אחריהם בת - צְפִיָה, רעייתו של הרב גורן, ובן - הרב שאר ישוב כהן, רבּהּ הראשי וראב"ד של העיר חיפה ונשיא מוסדות אריאל ומכון הרי פישל.

   הרב הנזיר נפטר בכ"ח במנחם אב ה'תשל"ב ערב מלאות לו שמונים וחמש שנים, כשהוא מבקש מתלמידיו הסובבים את מיטתו לשיר עמו יחד את השיר "יִבָּנה המקדש". הוא הובא למנוחת עולמים בחלקת הנביאים בהר הזיתים בירושלים.

                                                                                                כתבו: נינתו, שירה תמרי וחברי מכון "נזר דוד"