הדפסה
אישים -

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל

הראשון לציון | רב ומנהיג

rabbi ben zion meir hai uziel  הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל חי בתקופות מעניינות ובכולן היה איש מרכזי ופעיל. פעילותו הציבורית והרבנית השׂתרעה בתקופת השלטון הטורקי, תקופת המנדט הבריטי ותקומת עם ישראל בארצו.

האמת והשלום אהבו. זו הייתה סיסמת חייו ותוכנהּ, וסיסמה זו התנוססה בדפּי המכתבים ששלח. האמת הייתה נר לרגלו שהאירה את כל מעשיו כיחיד וכאיש ציבור, והשלום היה תמיד שאיפת חייו.

הוא שָׂנֵא את המחלוקות וריב האחים וככל שידו הגיעה, עשה למען השכּנת השלום.

מרן לא היה "איש העדה" ואף לא היה הרב הראשי לספרדים בלבד; אצלו בטלו כל התחומים הצרים והוא המריא מעֵבר לחומות המפרידות. הוא אהב כל יהודי באשר הוא ללא הבדל שבט ומוצא, כי אוהב ישראל היה הרב.

הרב עוזיאל נולד בי"ג בסיוון תר"מ (1880) בירושלים, חוטר למשפחה ספרדית מיוחסת של תלמידי חכמים, משוררים ומלומדים שגזעה בפס שבמרוקו ונופהּ נוטה לאמסטרדם, סלוניקי וירושלים.

אביו, ר' יוסף רפאל עוזיאל, היה ראש בית הדין לעדת הספרדים בירושלים ונודע כדיין צדק ושופט אמת.

אמו הייתה בת למשפחת חזן, שאף היא הייתה משפחה ברוכת סופרים ואנשי חזון, ביניהם הרב חיים דוד חזן רבּהּ של איזמיר, שהתמנה משנת תרכ"א לחכם באשי ולראשון לציון בירושלים.

בילדותו, הרב עוזיאל למד בתלמוד תורה "דורש ציון" בירושלים ומגיל שתים-עשרה למד בישיבת "תפארת ירושלים" אצל רבי מנחם בכר יצחק והרב רבי בן ציון קונאינקה.

כבר מגיל צעיר התבלט הרב בכשרונותיו ובהתמדתו העצומה, ועם זאת רכש השכלה כללית וידיעה יסודית בשפות ערבית, טורקית וצרפתית מפי מורים מעולים.

בגיל בר המצווה חש אביו הרב יוסף רפאל שלא ישלים את שנתו, וביום בר המצווה הִשיא את בנו כדי שיהיה נוכח בחתונתו. ואכן הרב התייתם בעודו נער והדאגה לפרנסת המשפחה הוטלה על כתפיו. את פרנסתו מצא במתן שיעורים פרטיים ואת לימודיו לא זנח, וכדבריו בהקדמתו לספר משפטי עוזיאל א' "ויהי לי היום לעבודה והלילה לעיון". וכך נהג כל ימיו.

את השראתו הרוחנית ספג מגדולי הרבנים הספרדים של אותם ימים, הראשון לציון רבי יעקב שאול אלישר  ה"יש"א ברכה", בנו, הראשון לציון רבי חיים משה אלישר - "אור החמ"א" ורבי יעקב מאיר שנתמנה לאחר מכן לראשון לציון והרב הראשי הראשון לעדת הספרדים.

בגיל עשרים נתמנה הרב עוזיאל למורה בישיבת "תפארת ירושלים" ובת"ת הספרדים, ובשנת תרפ"ד נתמנה למנהלם של שני המוסדות. בראותו שצעירי העדה מתרחקים מלימוד תורה, יזם והקים את ישיבת "מחזיקי תורה" שמטרתה הייתה להכשיר רבנים ספרדים צעירים שישרתו בקודש בארץ ומחוצה לה. ישיבה זו התקיימה שש שנים.

בשנת תרע"א (1911) נבחר לחכם באשי לקהילות יפו ותל אביב לצדו של הרב קוק, ובחָכמתו הרַבּה הִשכין שלום בין הספרדים לאשכנזים ואף הקים "בית ועד לעדת ישראל המאוחדת, לאשכנזים ולספרדים בעה"ק יפו".

בדרשת ההכתרה הגדיר הרב עוזיאל את חלוקת התפקידים בין שני הרבנים. את הרב קוק הגדיר כמחוקק העוסק בפתרון בעיות היישוב לאור ההלכה, ואת עצמו כ"שבט מיהודה" המייצג את היישוב לפני השלטונות הטורקיים.

על פי חוק הטורקים הרב עוזיאל עמד מול המושל ג'מאל פחה שלא פעם ניסה להשפּיל את הרב, אך חכמתו עמדה לו בכל המובנים, ובזכות התערבותו נרכּשו קרקעות רבות בסביבת תל אביב.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, כשהרב קוק היה בחוץ לארץ, נפלה כל האחריות על הרב עוזיאל. כפרנָס מובהק עמד ונאבק למען בני עדתו, וכשג'מאל פחה ציווה לפַנות את תל אביב ויפו מכל תושביהן, הרב עוזיאל נלחם במסירות נפש לדחיית הגזרה כדי לאפשר ליהודים לקחת את רכושם.

עם כיבוש הארץ בידי האנגלים בשנת תרע"ח, שב הרב עוזיאל ליפו וחידש שם את החיים הקהילתיים והרוחניים בעיר.

הנהגת העם היהודי התגבשה והלכה וב- 1918 התקיימה האסיפה המכוננת הראשונה של היישוב ואחרי נאומו של מנחם אוסישקין, נציג תנועת העבודה, הופיע הרב עוזיאל כנציג "המזרחי" בנאום ציוני נרגש ומלהיב.

בשנת 1919 נבחר הרב עוזיאל לנשיא "המזרחי" ושנה לאחר מכן עמד בראש משלחת ארצישראלית לוועידה העולמית של "המזרחי" באמסטרדם. הופעתו עוררה כבוד ונאומיו עשו רושם רב על הכול.

עם התארגנות היישוב בארץ, שב הרב למלא את תפקידו כרב וכפרנָס. בצד פעילותו הציבורית היה שקוע בלימוד תורה, התמסר לבירור הבעיות ההלכתיות העומדות על הפרק כדי לאפשר ארגון חיים משותפים על פי התורה.

על פועלו בתחומים הרבים, זכה להערכה רבה עד כדי כך, שמאיר דיזנגוף, אז יו"ר ועד העיר ליהודי יפו ולאחר מכן ראש עיריית תל אביב, כתב לראש המשרד הארצישראלי ד"ר ארתור רופין:

"נחוץ לתת לרב שלנו את היכולת לחיות חיי כבוד ולקבל אנשים שונים, כי כל חיינו הציבוריים הולכים הלוך והתרכז סביב הרבנות הראשית ומשרדו של הרב עוזיאל."

בפרק זמן זה נקרא הרב יעקב מאיר, רבּהּ הראשי של סלוניקי, לכהן כראשון לציון בירושלים והוא המליץ על הרב עוזיאל, שהִכִּירוֹ מילדותו, כיורשו בסלוניקי. ואכן התמנה הרב עוזיאל לרב הראשי של סלוניקי, שכונתה "עיר ואם בישראל", בשנים תרפ"א- תרפ"ג.

מסלוניקי חזר הרב אל חיק קהילתו ונתקבל בה בשמחה. גדלותו בתורה ומעמדו כפוסק וכמנהיג ציבור העמידו את הרב עוזיאל בשורה הראשונה עם הנהגת היישוב. בשנת תרפ"ו (1926) נשלח עם מאיר דיזנגוף וחיים ארלוזורוב לחבר הלאומים בג'נבה (המקור לארגון האומות המאוחדות) כדי להגן על האינטרסים של היישוב.

ב- 1927 יצא בראש משלחת לעיראק, ו- 70 אלף יהודים קיבלוהו בכְבוד מלכים. מסעותיו לא נפסקו, ובשנת תרפ"ח נסע עם קבוצת רבנים לארצות הברית.

בשנת תרפ"ט שוב פרצו מאורעות דמים בארץ ישראל ובמסגרת מאמציו לפעול להרגעת המצב, העיד בפני הועדה שמונתה:

"מעידים אנו עלינו שמים וארץ שאין חפצנו בריב ומדון, חפצנו הוא לבנות את ביתנו על יסודות הצדק והשלום יחד עם כל נברא בצלם אלוקים, ושום כוח בעולם לא יזיזנו מארץ האבות אליה אנו קשורים קשרים נצחיים."

בשנת 1936 על יהדות אירופה כבר מרחף צל של השמדה ובארץ פרצו שוב מהומות דמים. בעיות העלייה, רכישת הקרקעות, בעיות קיום היישוב וכו' - הכול נדון בוועדות שונות שלא בישרו טובות ליהודים, וקולו של הרב נשמע עקיב ותקיף בכל המאבקים.

בד בבד הוסיף הרב להגות בתורה, שאלות הלכתיות הגיעו אליו מכל קצווי תבל והוא השיב לכולם.

בשנת 1939 יצא הרב לוועידת לונדון בראש משלחת, שעם חבריה נמנו: מנחם אוסישקין, יצחק בן צבי, סופראסקי, בן ציון מוסינזון והרב פישמן.

מקדונלד, שר המושבות הבריטי באותה עת, שאל אם אנו מסכימים להיות בפדרציה עם סוריה, "עניתי", כותב הרב ביומנו, "בלבד שארץ ישראל תהיה מדינה עצמאית ולא כמו שהם קוראים אותה סוריה הדרומית."

מקדונלד הציע שהיהודים יישארו מיעוט תמידי בארץ ישראל שלא ישתנה לעולם - אלא בהסכמת הערבים - והגבלה מוחלטת של קניין קרקעות וכדומה.

גזירות 'הספר הלבן' חסמו את העלייה לארץ והיישוב רעש.

ב"יום הפקודה" יצא כל היישוב להפגין ברחובות כל הערים הגדולות והרב עוזיאל צעד בשורה הראשונה.

בסיוון תרצ"ט נפטר הראשון לציון הרב יעקב מאיר. הרב יעקב מאיר, שהוקיר את הרב עוזיאל, הוריש לו את כיסאו ומעתה מרן הוכתר לראשון לציון והרב הראשי לישראל.

זמן קצר אחרי הכתרתו פרצה מלחמת העולם השנייה אשר הביאה עִמהּ את השואה והרב נרתם בכל כוחותיו למעשי ההצלה, קורא לתפילות וצום, להתייחדות עִם העם הסובל בגולה והשתתף בעצרות ובאספות עם. תושבי סלוניקי שבה כיהן כרב ראשי נשלחו למחנות ההשמדה.

הרב פנה לנוער להתגייס לבריגדה היהודית וגם בנוֹ נמנה עם המתגייסים הראשונים, והרב ברך אותם עם גיוסם.

הרב עוזיאל היה פורה מאוד בכתיבתו, וספריו הרבים יעידו על כך כי עולמו היה עולם התורה ומחשבתו מחשבת היהדות.

ספריו הם ההלכה והמשפט, הדרוּש והמחשבה, ותשובותיו הן ענייניות.

כאיש גדול חיפש פתרונות לבעיות חמורות ומצאם. שכלו הישר, הגיונו הבריא, בקיאותו העצומה באוצרות התורה, כוחו בדימוי ובהשוואת עניין לעניין והבנתו בחיים עמדו לו בהחלטותיו.

קהילות רחוקות פנו אליו בשאלות מסובכות ורבני ישראל חיכו לתשובותיו והכרעותיו.

אהבת ארץ ישראל הביאה אותו לציונות המעשית והמדינית ובלא מעט ספרים, מכתבים והרצאות שנשא, אפשר למצוא את רעיון התחייה הלאומית במלוא עומקו ובמיצוי מסקנותיו.

בוועדת החקירה האנגלית-אמריקאית על ארץ ישראל אמר הרב בין השאר:

"הוציאו משפט צדק ואמת להשיב לעם עתיק יומין את חירותו ומדינתו. כי בשלומו יהיה לכם שלום, ובחֵירותו יקום ויהיה חזון אחרית הימים לשלום העולם כולו".

 הפגישה היומיומית והמעורבות התמידית במציאות הלאומית עם שאר מנהיגי האומה, רבנים ו"עמך" העשירה את מחשבתו ועיצבה את השקפתו להלכה והסבתה לחיים המודרניים בדרך התורה וחוקותיה.

 בספריו ובתשובותיו משתקפת את דרכו המיוחדת וניתן לראות זאת בספרות הענפה שיצאה עד כה לאור:

שו"ת משפטי עוזיאל חלקים א'-ט', מפתחות לספרי השו"ת, השופט והמשפט, הגיוני עוזיאל א', ב' מחקרים ביסודות האמונה והמחשבה היהודית, שערי עוזיאל חלק א'- ב' הלכות אפוטרופסות ודיני יתום ואלמנה, דרשות עוזיאל על מסכת אבות, מכמני עוזיאל א'- ה' נאומים, מכתבים, דרשות למועדי ישראל, מאמרים וכו', השמיטה, היובל ומצות הקהל.         

את הספרים הוצאנו לאור במסגרת הוועד להוצאת כתבי הרב עוזיאל , שיזמנו בשנת תשמ"ה.

היכרותי עם הרב הייתה בשלהי מלחמת העצמאות ב- 1948. בשבת פרשת "בהעלותך את הנרות", קראתי בתורה בבית הכנסת הספרדי ברחוב הרב קוק. למחרת ביקשני הרב לעבור לישיבת "שערי ציון" שאותה הקים בשנת תש"א, שם למדתי עד פטירתו.

הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל  החזיר את נפשו הטהורה לבוראו בערב שבת קודש, בשעת הדלקת הנרות, בכ"ד באלול תשי"ג (1953). בצוואתו כתב:

"הָסירו כל גורמי הפירוד והמחלוקות ממחוזנו וממדינתנו, והַעמידו במקומם כל גורמי השלום והאחדות בתוכנו והיה מחננו טהור ומקודש, מבוצר ומלוכד, כחומה בצורה שלא תשלוט עליה כל כוח הורס ומתנקם. וה' העושה שלום במרומיו ישפות שלום לנו ויברך אותנו כדבריו מפי משה נביאו: ה' אלוקיכם הִרבָּה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. ה' אלוקיכם יוסיף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דִבֶּר לכם... והנני אחיכם הנפרד מכּם לחיי העולם הבא בברכת שלום וגאולת עולם בתקומת כִּסא מלכות בית דוד ובניָן ה' בעיר הקודש בירושלים."

 

תלמידו,

עזרא ברנע