הדפסה
אישים -

הרב אהרן אלימלך בר-שאול

הרב הראשי לרחובות, בשנים תשי"א-תשכ"ה

 אלימלך בר שאול 1  הרב אהרן אלימלך בר-שאול

אבי, הרב אהרן אלימלך בר-שאול זצ"ל, נולד בירושלים בשנת תרע"ג (1913). דור חמישי לעולי חב"ד, בן בכור לאביו ר' פסח שאולזון יליד חברון ולאמו אסתר ילידת צפת.

המשפחה הצעירה התגוררה בתחילה בשכונת מאה שערים. כאשר כרעה סבתי ללדת, התקשתה בלידה וכמנהג ירושלים דאז – קשרו חוט ממיטת היולדת עד ארון הקודש של בית הכנסת חב"ד שבשכונה כסגולה ללידה מהירה. לאחר זמן קצר נולד התינוק. בתי מדרשיה של מאה שערים היו ערשׂ ילדותו של אבא. שם, בין הסמטאות הצרות, עשה את צעדיו הראשונים. מהבית אל ה"חיידר" וממנו אל החצרות ובתי המדרש של השכונה. זה היה נוף ילדותו, אלו היו "שורשיו".

כאשר נוסדה שכונת "מונטיפיורי החדשה" (קריית משה של היום), שהייתה שכונת ספָר מבודדת, עברה המשפחה להתגורר בשכונה החדשה. סבי, ר' פסח, היה ממייסדי השכונה. הוא לקח הלוואות מקרובי משפחה ובלבד שיזכה להיות בין "מרחיבי ירושלים". המצב הכלכלי בבית משפחת שאולזון היה קשה מאוד, את הבית שקנו נאלצו כעבור זמן קצר למכור והמשיכו לגור בו בשכירות.

מן  ה"חיידר" של מאה שערים עבר אבא ללמוד בישיבת "עץ חיים". שם הכיר את הצדיק ר' אריה לוין זצ"ל

והיה לבן טיפוחיו. בעת לימודו בישיבת "עץ חיים" נהג הנער אלימלך "לדלג" על ארוחות. בבית לא רצה לאכול בגלל העוני הגדול ונהג לומר שהוא אוכל בישיבה. בישיבה נמנע מלאכול מכיוון שלא היה לו במה לשלם אפילו את הסכום הפעוט שהיו הנערים צריכים לשלם, ושם הוא הסביר שהוא נוהג לאכול בבית... עד שר' אריה שׂם לב למצוקתו ודאג להעביר לו סכום כסף קבוע בעבור שלוש ארוחות ליום.

כעבור שנים כתב אבא:

"כמעט כל שנות ילדותי היו שנות רעב ומחסור, ממש ובלי מליצות, רק משום שרציתי ללמוד. במשך שנים לא אכלתי אלא פעמיים ביום לכל היותר, והרבה הרבה לילות היה לי ספסל קשה למשכב" (מתוך מכתב שכתב לרב נריה זצ"ל).    

בבחרותו עבר ללמוד בישיבת חברון ובשבתות נהג ללכת לישיבת "מרכז הרב" לשמוע את דרשתו של הראי"ה קוק זצ"ל. אבא נשבּה בקסמו של הרב, התפעל מאישיותו המיוחדת ומרעיונותיו.

בשנת תש"ז הגיע לרחובות עם "ישיבת קלצק"  בה שימש כמנהל רוחני. ובשנת תשי"א נבחר אבא, פה אחד, לכהן כרבּהּ הראשי של רחובות.

דרך ארוכה עשה אבי, הרב אהרן אלימלך בר-שאול, מן ה"חיידר" במאה שערים ועד לכס הרבנות ברחובות, ואולם כל ימיו היה קשור בעבותות של אהבה לירושלים בכלל ולשכונת ילדותו בפרט. על כל אחד מן הספרים בספרייתו הפרטית כתב: "מספרי אלימלך בר שאול מירושת"ו" (מירושלים תיבנה ותכונן).

אבא היה אדם מיוחד ו"רב" מיוחד. מעולם לא הלך בדרך סלולה. תמיד פילס לעצמו נתיב מיוחד שיבטא את האמת הפנימית שלו, שיתאים לדמותו המיוחדת. הוא לא השתייך לזרם מוגדר אלא נקט גישה של "שמע האמת ממי שאמרהּ". זו הייתה דרך חייו. מעולם לא הזדהה עם מפלגה כלשהי אבל תמך בהתלהבות ברעיון של "חזית דתית מאוחדת" שבה שותפים כל הזרמים הדתיים.

איש מקורי היה אבא. כך כתב בספרו "מערכי לב":

 "אכן יש משהו מיוחד, איזה יסוד מקורי, בכל אדם. ושליחותו של אדם בעולם היא לגלות את המיוחד שבּוֹ, את המקורי שבתוכו... כל אדם מישראל חייב לזכות עצמו בחלקו בתורה, להפיק מתוכו את אור תורתו, להביא לידי גילוי את שורש נשמתו".

"שורש נשמתו" של אבא היה מיזוג מיוחד במינו בין התום והדבקות של מאה שערים, הפלפול והמוסר של ישיבת חברון, רעיון "בניין הארץ ותחיית האומה ברוח ישראל" של הרב קוק, ובעיקר אהבת האדם שהייתה טבועה בו והשאיפה היוקדת שלו להאיר את דרך ה' בפני כל יהודי באשר הוא. כל מה שדָלה מן הבארות שאת מימיהם שתה נתמזג אצלו לשלמות יהודית מקורית.           

בסוכתנו המקושטת מעשה ידי אבא, נתלו גם תמונות של גדולי ישראל. לבד מתמונתו של הראי"ה קוק, שהייתה תלויה בביתנו דרך קבע, נתלו גם תמונותיהם של בעל התניא והגאון מוילנא. כידוע, הייתה מחלוקת גדולה בין שני האישים הללו בעניין מקומה של החסידות ביהדות. שתי הדמויות צוירו במבט צד (פרופיל), בשני כיווּנים שונים. אבא היה מקפיד שהתמונות ייתלו כך שבעל התניא והגאון מוילנא יביטו זה אל זה. ובכל שנה נהג להדגיש בפנינו מחדש שבסוכה שלנו יש שלום ואחווה ואין כל מחלוקת שכּן כולם נתכוונו לשם שמים.

דיבורו היה תמיד בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהם. רחוק היה מגינוני כבוד לעצמו, אך נהג כבוד ורֵעוּת בכל אדם. אנשים מכל המחנות נמשכו אליו: דתיים וחילוניים, משכילים ופשוטי עם, צעירים ומבוגרים.

חיבּה יתרה הייתה לאבא אל הנוער. כל כולו היה  נתון ומסור לנוער הדתי, דור העתיד, והקשיב בקשב רב להמייתו. הוא הדריך, חינך, עודד והתווה דרך. הוא האמין בכל לבו שדרך חינוך הנוער לאהבת תורה, יראת שמים וערכים אמִתיים תיווצר בציבור כולו אוירה חדשה. "האור", כך כתב, "גנוז בנפש כל אדם, אך בנפש הנוער גנוז אור שבעת הימים."

אל חבריו הרבנים קרא:

"השעה הגדולה מחייבת אותנו לקבל על עצמנו משימה אדירה של הדרכת הדור... ואל הנוער נבוא ונראה לו את היופי העליון של האמונה... נדובב אותו ונשמע את שאלותיו ומשאלותיו ולבטיו, נקשיב לנפשו ההומייה הצמאה לדבר ה'... ואין כל ספק, כאשר נבוא אליו, נמצא אותו מוכן לקראתנו וקרוב לשמוע קריאתנו."

 את כל מה שתבע מחבריו הרבנים קיים בעצמו. הוא הרצה בסמינריונים של נוער ונסע לכל מקום שהוזמן כדי לתת שיעורים בעניני הלכה והשקפה או לדון בבעיות הדור והשעה. בכל ליל שבת התקבצו אל ביתנו עשרות צעירים לשיעור קבוע. יותר משארך השיעור, התמשכו השיחות מלב אל לב שאחרי השיעור. בסבלנות, במאור פנים, ובלי שום מחיצות, התנהלו השיחות אל תוך הלילה ואל תוך הלבבות הצעירים.

כאשר נבחר אבא לכהן כרב העיר רחובות כתב:

 "התפקיד קשה ומורכב, רחב ומקיף. ובייחוד כאשר יש רצון לא להצטמצם בעניינים של שגרה אלא גם להתעניין בחינוך ילדים ובוגרים, וגם להשכין שלום בין כל החוגים, וגם ללמוד קצת וגם ליצור משהו. אבל החונן לאדם דעת ייתן אומץ ועצמה, ונזכה לקדש שם שמים ותורתו בכבוד ותפארת."

 ואכן, באומץ ובעצמה, ומתוך שאיפה לקדש שם שמים הוא הנהיג בעירו הנהגות חדשות:

* משגיחי הכשרות לא יקבלו שכר ממקומות העבודה שלהם כדי שלא יהיו תלויים ולוּ במעט במעבידיהם. גם מתנות לא יוכלו לקבל כדי שלא יהיה ח"ו אבק של שוחד... את שכרם  יקבלו אך ורק מן המועצה הדתית.

* רבני העיר כולם, ובראשם אבא, ישרתו את הציבור בכל תחום שיידרש וללא תמורה. אין, בשום פנים ואופן, לקבל תשלום בעבור עריכת חופות, מכירת חמץ, וכד'.  

* רבני העיר יתפללו בסבב בבתי הכנסת, כל אחד בשכונתו, על מנת ליצור חיבור קרוב יותר עם הקהילה. כך עשה גם אבא ומדי פעם הלך בשבת גם אל בתי הכנסת של השכונות הרחוקות מרחק הליכה רב.

בנוסף לתפקידו הרשמי כרב העיר רחובות הוא היה גם רבם ה"בלתי רשמי" של הקיבוצים הדתיים. (באותם ימים לא היה תפקיד "רב" בקיבוצים.) אבא ראה באנשי ההתיישבות הדתית "מקדשי שם שמים". הוא קירב אותם מתוך חיבּה והערכה והיה אִתם בקשר אמיץ ורציף. התעמק בבעיותיהם, פסק להם בענייני הלכה, העביר להם שיעורים בענייני השקפה וחינוך והשתתף אִתם בשמחותיהם ובאֶבלם.

על יחסו למדינת ישראל כתב:

 "המדינה הזאת כשלעצמה היא כלי יקר. מתנת חסד לנו מאבינו שבשמים. ועלינו החובה למלא את הכלי בכל התוכן הקדוש שלנו, שקיבלנוהו מסיני...אין אנו רשאים ואין אנו יכולים לדחות את המשימה שהטילה ההשגחה העליונה עלינו עם תקומת המדינה. "

אבא כיהן כרב העיר רחובות במשך 13 שנים, עד ליום פטירתו, בי' בחשוון תשכ"ה.

כשנפטר אבא עלתה השאלה היכן לקברו: האם בירושלים עיר הולדתו או ברחובות – העיר שבה כיהן כרב? בעצתו של הרב שלמה גורן זצ"ל, שהיה ידיד נפש של אבא, הוחלט לקברו ברחובות, שם הוצב אוהל מיוחד על קברו ובשנה זו, לאחר פטירתה של אימנו ע"ה, נקברה גם היא לצדו.

                                                                                                כתבה: בתו, מרים שילה

                                                                                                            מרכז שפירא