הדפסה
אישים -

הרב אברהם חזן- רב המשטרה

 מעולה  הרב אברהם חזן- רב המשטרה

"הוא היה אבי, הוא היה אמי, הוא היה משפחתי שההשגחה העליונה זימנה לי," כך התבטא אחד האסירים, מני רבים, שזכה לטיפולו החם והאוהב של אבי, הרב אברהם חזן זצ"ל.

 

הרבה כתרים אפשר לקשור לראשו של אבא – תלמיד חכם שספג מתורת אביו, הרב מכלוף חזן, ומחכמי צפון אפריקה; איש חינוך ופדגוג מובהק שבהליכותיו היומיומיות היווה דוגמה לתורה עם דרך ארץ; אוהב בריות ואיש חסד המתמסר למען הזולת; איש ההשכלה הכללית המתמצא ברָזי הפילוסופיה וברוח של תקופתו; איש מעשה היודע לתרגם ולהוריד ארצה למציאות החיים את שאיפותיו ואמונותיו; ציוני נלהב הפועל למען תקומת ישראל בארצו והרואה בהקמת מדינת ישראל "ראשית צמיחת גאולתנו".

עלינו ארצה מצרפת מיד לאחר מלחמת ששת הימים. חוויית העלייה זכורה לי כתקופת מעבר המלוּוה בקשיים רבים. שונה היה הדבר אצל אבא; הוא הכיר את הארץ מביקוריו הקודמים כפעיל עלייה ממרוקו, ועברית ספרותית תנ"כית קלחה מפיו בטבעיות. בן חמישים היה וישר נכנס ל"עין הסערה" וכשנה אחר עלייתו נתמנה לרב הראשי למשטרה ולבתי הסוהר.

סיפורו של אבא החל בעיירה קטנה בשם טיארט בארץ אלג'יריה  שבצפון אפריקה.

אבא נולד  בי"ז באלול תר"פ (1.9.1920). למד מתורת אביו, ששימש כרב הקהילה וספג מהליכותיו התורניות.

בהיותו בן שלוש-עשרה עבר ללמוד בישיבת "עץ חיים" שבעיר אוראן שהכשירה את תלמידיה לרבנות. שם למד אצל הרב דוד אשכנזי, מייסד הישיבה והעומד בראשה, והרב יצחק ראש, תלמיד חכם ואיש אשכולות. צעיר לימים היה  אבא  כשקיבל סמיכה לרבנות  ובהיותו בן תשע-עשרה בלבד, שימש לראשונה כרב קהילת ג'ריוויל וכבר אז התמקד בעיקר בחינוך והנהגה רוחנית. שם נשא את בחירת ליבו, הרי היא אמי, ריימונד רוחמה לבית מלכה. בהיותו בן עשרים ושתיים, נקרא לכהן כרב בעיירה בשם סעידה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויס לצבא הצרפתי. בתקופה הראשונה שהה במחנה "בדו" שבאלג'יריה, בו היו מרוכזים החיילים היהודים. יחד עם חברו, שהפך חבר לדרך בכל תחנות חייו, הרב יהודה אשכנזי – מניטו, התמסר לעניין החינוך, ארגון  מניינים ותפילות, שיעורי תורה, חוגים והווי תרבותי. למרות האנטישמיוּת של השלטון הצרפתי, השתתפו היהודים במאבק המלחמתי כנגד הכובש הנאצי.

ביום כ"ח בניסן תש"ג,  3.5.43 עבר הרב חזן לשרת במסגרת יחידת תובלה באפריקה המערבית, חייל יהודי בודד באזור מדברי שומם ואין-סופי. קריאה במכתביו מאותה התקופה חושפת את עומק עולמו הפנימי: מחשבה פילוסופית, נפש פיוטית, אמונה יוקדת בה', אהבת האדם, אהבת עמו והעיקר – הציפייה לשליחות שבערה בקרבו לשרת את בני האדם ואת עמו.      

עם סיום מלחמת העולם השנייה מצא עצמו אבי במעמד של סגן הרב הראשי של צבא צרפת במרוקו ובהמשך התמנה לרב ראשי בעצמו.

המלחמה הותירה את העם היהודי שבור ורצוץ. הרב חזן התגייס למשימה החינוכית של שיקום העם ואיחוי השברים במרוקו ובאלג'יריה. תחושתו ותחושת קבוצת הרבנים והמחנכים שפּעל עִמם הייתה אחריות לגורל שארית הפליטה שלאחר השואה. הם האמינו שיהדות מרוקו - שלא נפגעה פיזית במלחמה - היא הגרעין לשיקום העולם היהודי והיהדות; הם עמלו על חיזוקה וביסוסה של המוּדעוּת הדתית בקהילה זו תוך כדי התמודדות עם תרבות המערב והמודרנה.

הרב חזן וחבריו הקימו, בשיתוף עם כי"ח, את "בית המדרש למורים", ששינה ללא הַכֵּר את מצב החינוך ביהדות מרוקו.

הרב חזן היה אף איש המחתרת הציונית, שפעל למען עליית יהודי מרוקו לארץ. פעילות זו גרמה לגירושו ממרוקו בשנת  1958. על פעילות זו הוענק לו אות הוקרה - פרס "עיטור לוחמי המדינה" (על"ה) - על ידי משרד הביטחון, בשנת 1987. 

הגירוש ממרוקו הביא את אבא להכרה שיש למצוא מרחב חדש לעשייה יהודית וציונית.

בשנת 1961 עברה משפחתנו לגור בשטרסבורג שבצרפת, שם המשיך אבי בכהונתו כרב צבאי ושם ייסד את הקהילה הספרדית ועמד בראשה. את תפקידו העיקרי ראה אבא בארגון "רכבת ההצלה" ליהודי צפון אפריקה, ובכך ניצלו חייהם של מאות ילדים ומשפחות יהודיות.

הרקע לפעילות זו היה כאשר בשנת 1962 הגיעו ידיעות על סכנת החיים שבה נתונים יהודי אלג'יריה. הימים היו ימי החלטתו של דה-גול לנטוש את אלג'יריה, שהייתה עד אז תחת חסות צרפת, ולהותיר לאלג'ירים לשלוט על עצמם. החלטה זו גררה אחריה פֶּרץ אלימות קשה - והיהודים היו בתווך, נפגעים על ידי כל הצדדים. הרב חזן חש בענני הפורענות התלויים על ראשי היהודים הלכודים באלג'יריה ולכן הזדעק: "יש לעשות מעשה לפני שיהיה מאוחר מדי".

אבא רקם תכנית הצלה שהיו בה תעוזה ועָרמה. הוא שלח מכתב לכל אחת מקהילות אלג'יריה ובו הציע להורים לשלוח את ילדיהם לשטרסבורג שבצרפת ל"חופשה" לכאורה, אולם הכול ידעו – למעֵט השלטונות - שמסע זה הוא מפלט הצלה קבוע. בד בבד, בשיתוף עם אנשי הקהילה, הכין את השטח לקליטתם של מאות הפליטים, הילדים ומשפחותיהם. ההיענות הייתה גדולה מעל ומעֵבר למצופה. הפילוסוף היהודי הנודע פרופ' אנדרה נהר ורעייתו ההיסטוריונית פרופ' רינה נהר תמכו ביזמתו של הרב חזן בכל כוחם והוקמה "האגודה לסיוע לצעירים יהודים  פליטי אלג'יריה" שריכזה וארגנה מפעל הצלה זה.

שיתוף הפעולה בין הרב חזן לפרופ' אנדרה נהר לא תם. יחד עם חברת "כל ישראל חברים" הקימו את "המרכז האוניברסיטאי להכשרת מורים מוסמכים לעברית" והרחיבו את הוראת העברית אף לבתי הספר התיכוניים בצרפת. צרפת אף אִפשרה לרב חזן להשלים את לימודיו האקדמיים ושם הוא סיים את לימודי התואר השני במחשבת ישראל.

בסוכות תשכ"ח-1967 עלתה משפחתנו לארץ. זמן קצר אחרי כן הוצע לאבא תפקיד "רב המשטרה, משמר הגבול ובתי הסוהר", ואף על פי שהתפקיד נתפס בזמנו כתפקיד מצומצם וחסר כוח השפעה, הרב חזן החליט להפכו לבעל חשיבות עליונה מבחינה חינוכית וערכית. הוא עמד מיד על הפּן האנושי והחינוכי הגלום בתפקיד היכול לשנות את חייהם של הכלואים בבתי הסוהר. הוא התמסר למפעל זה בכל כוחותיו וכישוריו ההנהגתיים והחינוכיים, כשהוא מביא עמו את קסם אישיותו הכובשת. בתפקיד זה שימש עשרים ושתיים שנה עד גיל שבעים ושתיים. למרות הקשיים הרבים – הרוחניים, התקציביים, הפוליטיים והחברתיים – חולל מהפכה מוחלטת מתוך אמונה פנימית חזקה. בעשייתו ביקש הן לחזק את המוטיבציה של השוטרים, והן בשיקום אסירים ובסלילת דרכם חזרה לא-לוהים ולחברה. בד בבד לשמירת המסגרת הדתית בבתי הסוהר והמשטרה פיתח את את חיי הדת במאות אחוזים: הוא פתח עשרות בתי כנסת במשטרה, במג"ב ובשב"ס; יצר רשת מסועפת של שיעורים, הרצאות, ימי עיון, סיורים, והווי דתי.

לצד פעילות זו הִרבה בשיחות אישיות והתערבות למען הנזקקים.

הרב חזן השכיל להבין, שלא די בהליכה לבית הכנסת או בהשתתפות בשיעור בודד. הוא יצר קהילה ומסגְרות שיקום בעבור האסירים בתוך גבולות הכלא, שיצרו אווירה כללית תומכת ומעודדת ושהצליחה לנתק את האסיר מעולם הכלא ומהשפעותיו השליליות.

מתוך מוּדעוּת לקשיי השיקום לאחר ריצוי העונש בכלא ולתופעת החזרה הנשנית לעולם הפשע (הרצידיביזם) הקים הרב חזן ב-1979 את עמותת "קרן התשובה" - ארגון לשיקום אסירים משוחררים - גוף שליווה וכיוון ברוח היהדות את האסיר בעת שחרורו. מפעל זה היה בָּבַת עינו והוא הקדיש לו את מרצו עד ימיו האחרונים.

גם לאחר עלייתו ארצה והשתקעותו בעבודה שמילאה את ימיו ולילותיו המשיך הרב חזן להיות אישיות ציבורית מרכזית בקרב יהודי צרפת וקהילת העולים מצרפת וצפון אפריקה בישראל. בשנת 1973 נתמנה ליו"ר "התאחדות עולי צרפת וצפון אפריקה וארצות דוברות צרפתית" ושימש בתפקיד זה עד 1982.

אף בתחום זה בלט הרב חזן כמנהיג וכמחנך וניהל מאבק חסר פשרות באמצעי התקשורת כנגד האנטישמיות והאנטי-ישראליות באירופה.

בשנת 1993 קיבל אות הוקרה על פועלו הרב, פרס יו"ר הכנסת.

לאחר מלחמת יום הכיפורים ובעקבותיה כתב ספר בצרפתית – " יום כִּפור – מלחמה ותפילה" שיצא לאור בקיץ 1975. הספר עורר עניין רב וביקורת אוהדת בעולם הצרפתי בארץ ובחו"ל. בספר זה השכיל הרב חזן לתמצת את מחשבתו ותפיסת עולמו, החותרת לחשוף את הממד המטפיסי רוחני במאורעות ההווה. הוא האמין בתובנות העמוקות שניתן לשאוב מהמקרא ומחז"ל בהבנת מאורעות ימינו, בבחינת: "זכוֹר ימות עולם בינו שנות דור ודור".

בערוב ימיו הקדיש הרב חזן תשומת לב מרובה לחשבון נפש נוקב על פניה של הרבנות בישראל. בנאום שנשא בכנס שאורגן לכבוד הגיעו לגבורות הפנה קריאה נרגשת לרבני דורנו לצאת "מארבע אמות מקלטם הבטוח", להתרכז במהות, להפיץ מאור התורה ולתת מענה לבעיות הדור בסבר פנים יפות.

אבא נפטר ונקבר בירושלים בכ"ג בניסן התשס"ג-25.4.2003. באותו יום התחוללה בירושלים סערה,

משבי רוח עזים נשבו בבית הקברות בגבעת שאול.

יהי זכרו ברוך!

כתבה: בתו, מרים סטיווי

ירושלים