הדפסה
אישים -

ד"ר יוסף גולדשמידט

ראשון מנהלי החינוך הדתי בישראל

יוסף גולדשמיט  ד"ר יוסף גולדשמידט

עם כינונה של מדינת ישראל ובעקבות דרישת ראשי הציונות הדתית, הוחלט להקים במשרד החינוך הממלכתי של המדינה אגף מִנהלי חדש, בשם 'אגף החינוך הדתי'. תפקידו המרכזי של האגף החדש הוא - לדאוג לאינטרסים של הציבור הדתי לאומי ולאפשר לו אוטונומיה פדגוגית בתחומי החינוך הדתי.

האיש שהופקד לעמוד בראש האגף החדש, היה ד"ר יוסף גולדשמידט.

יוסף גולדשמידט נולד בגרמניה בט"ז באייר תרס"ז (1907), למשפחה מיוחסת. בן הרב יעקב אליעזר, ממייסדי הקהילה האורתודוקסית של ר' שמשון רפאל הירש. מצד אמו, מרת לאה, התייחס לצדיק, האדמו"ר ר' לוי יצחק מברדיצ'ב.

לאחר סיום בית הספר היסודי, למד בישיבתו של הרב שלמה ברויאר בפרנקפורט וקיבל חינוך ציוני דתי כמו יתר היהודים באותה תקופה.

לימודיו הכלליים באוניברסיטה כללו את התחומים הבאים: ביולוגיה, כימיה וגיאוגרפיה.

עם עליית הנאצים לשלטון עזב את גרמניה והמשיך את לימודיו באוניברסיטת לונדון, אך כאן נמשך דווקא ללימודי החינוך.

בשנת 1935 עלה לארץ ישראל ועסק בתפקידי הוראה וחינוך, בבתי הספר 'חורב' ו'אוולינה דה רוטשילד' בירושלים.

יכולתו הפדגוגית משכה את תשומת לבם של האחראים לחינוך המנדטורי והוא מוּנה למפקח החינוך מטעם ממשלת המנדט. עם קום המדינה המשיך בתפקידו כמפקח על חינוך זרם 'המזרחי'. עם הקמתו של אגף החינוך הדתי בשנת 1953, טבעי היה כי יוצע ליוסף גולדשמידט לכהן כמנהל האגף.

 גולדשמידט היה מאבות החינוך הממלכתי דתי ומעמדו כמנהל אגף החינוך הדתי היה מקביל למעמד המנהל הכללי של משרד החינוך והתרבות. הוא היה מוערך מאוד, מצד אישיותו, יָשרתו, ידיעותיו ובקיאותו בתחום החינוך, על ידי כל שרי החינוך והתרבות.

הוא ניהל במהלך כל השנים מאבקים קשים, בשל דרישתו העקבית והבלתי מתפשרת להשווֹת את תנאי החינוך הממלכתי דתי לאלו הקיימים בחינוך הממלכתי. כל פתיחת בית ספר ממ"ד חדש ביישוב כלשהו, לוּותה בעימותים ממושכים וכל הרחבה ותוספת מבנה הייתה כרוכה במלחמות ובהתנצחויות, בכתב ובעל פה.

גולדשמידט הוכיח כושר מנהיגות, בכך שנאבק והצליח להעמיד מערכת חינוך ממלכתית דתית מפוארת בכל רחבי מדינת ישראל. החל מגני ילדים, דרך בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים והמשך במכללות ובבתי המדרש למורים.

בד בבד עם פעילות זו, שקד גולדשמידט להעמיד את היסודות הרעיוניים לדרכו החינוכית של החינוך הממלכתי דתי. הוא היה איש "תורה עם דרך ארץ" וחיבר מאות חוזרי הדרכה, שהפכו להיות נחלת כלל החינוך הממלכתי דתי והשפּיעו עמוקות על התנהלותו וצביונו עד ימינו.

עיקר חשוב בהגותו הוא הראייה הרב-צדדית המאוזנת. בימי הראשית של החינוך הדתי לאומי, הייתה מחלוקת רווחת, האם יש לשים דגש בחינוך לאמונה או בקיום המצוות. גולדשמידט הדגיש מאוד את לימוד האמונה כתכלית בחינוך, כמצפן אשר צריך לכוון את הדרך בחיים היום-יומיים ובו בזמן הדגיש את קיום המצווֹת המעשיות. תפיסתו הרעיונית הייתה מעוגנת במקורות, ובמאמריו הרבים הוא הסתמך בעיקר על מקורות היהדות לדורותיה. היה ער לכך שהחינוך הממלכתי דתי הוא המשך וחידוש כאחד. בכמה ממאמריו ציין את החידוש שבחינוך הבת בחינוך הממלכתי דתי. הוא טען, שהשינויים החברתיים במציאות חיינו מחייבים לחנך את הבת בדרכים אחרות ממה שהיה מקובל בעבר.

גולדשמידט ראה בתהליך של הדורות האחרונים רצף היסטורי, שראשיתו בהתעוררות מבשרי הגאולה, מהרב יהודה חי אלקלעי, הרב צבי הירש קלישר וחבריהם ושיאו בשחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. תהליך זה היה בשבילו  באופן ברור "ראשית צמיחת גאולתנו".

יוסף גולדשמיט 2  ד"ר יוסף גולדשמידט

חלק ניכּר מפרסומי אגף החינוך הדתי בתקופתו היה מכוּון לנטוע בלב התלמידים את ההכרה שהמדינה אינה סתם תופעה חברתית-פוליטית חדשה, אלא תופעה דתית עמוקה, שהיא גילוי ההשגחה, גילוי התכנית הא-לוקית לקראת הגאולה השלמה.

לאחר סַיימו את תפקידו כמנהל האגף, התמנה גולדשמידט לכהן כיו"ר המרכז לחינוך דתי בישראל. גוף זה שׂם לו למטרה לסייע לחינוך הדתי ציוני באמצעות ועדי ההורים ולמלא את החסר באותן פינות שבהן האגף לחינוך דתי איננו יכול לפעול, מתוקף היותו גוף ממלכתי. גם בתפקידו זה הביא לידי ביטוי את יכולתו וכישוריו למען החינוך הדתי בארץ.

בשנת 1971 נבחר לחבר כנסת מטעם התנועה הדתית לאומית ושימש מטעמה כסגן שר הפנים וכיו"ר ועדת החוקה.

בתום תקופת כהונתו הראשונה בכנסת, נבחר לכהן כסגן ראש עיריית ירושלים, שם פעל עד שנת 1978.

לאחר פרישתו מתפקידיו הציבוריים, התמסר ד"ר יוסף גולדשמידט לכתיבה ערכית.

בכתיבתו התמקד בשני נושאים חשובים:

האחד -  הוראת השואה בחינוך הממלכתי דתי.

והשני - תולדות ישראל בעת החדשה, בשביל בתי ספר תיכוניים דתיים בתפוצות.

 

ד"ר יוסף גולדשמידט נפטר ביום כ"ג בתמוז תשמ"א, 1981.