הדפסה
אישים -

דינה הכהן

חלוצה בהנחלת לימודי המשפחה היהודיתדמויות מופת 1.pdf adobe acrobat pro dc  דינה הכהן

 

ערך המשפחה היהודית, וההלכות התלויות בה, נלמדו בכל הדורות כולם, מלימוד על ידי דוגמה אישית ושותפות אמִתית לאור דרכם של זקני המשפחה ועד להדרכה הלכתית שהועברה מאם לבתה. בדור האחרון הוקמו מכונים ונערכו קורסים העוסקים בחיי המשפחה. הדרכת כלות, חיי זוגיוּת, עבודת בלניות וניהול חיי משפחה - כל אלו מוסדו לתכניות לימוד והדרכה, בצד הרעיוני, ההלכתי, הפסיכולוגי, הסדנאי והחברתי. אין ספק שאמי דינה הכהן ז"ל הייתה חלוצה בהנחלת לימודי המשפחה היהודית.

אמי נולדה בח' בכסלו תרצ"ה למשפחת חלוצים דתית מהעלייה השלישית. אביה ר' נתן נטע גרדי, תלמיד ישיבת מיר, עלה ארצה עם קבוצה של "החלוץ" ובראשם יוסף טרומפלדור. עם עלייתו היה ממקימי איגוד המושבים של "הפועל המזרחי" ולימים ראש השירות הדתי ב"הגנה", ממנו נוסדה הרבנות הצבאית בצה"ל. האם, אידה גרדי, עלתה עם אחותה והן היו החלוצות הדתיות הראשונות ב"פועל המזרחי".

כשאביה נרתם להקמת ההתיישבות הדתית הייתה דינה ילדה בבית, בו הדריכו רוממו והפיחו רוח בקרב החלוצים ובקרב ראשוני בני עקיבא. הבית היה בית גדול בהכנסת אורחים, אימוץ משפחות עולים, והיה צורך להירתם למאמץ המשפחתי. כבר בגיל ילדוּת החלה לצאת לעבודה במשק ברפת ובכל עבודות הבית. בלילות שבת ובסעודה שלישית ספגה את רוח התחייה והחלומות הגדולים של ראשית צמיחת גאולתנו. מאמהּ ספגה את החום, האהבה והקשר המשפחתי ועד מהרה גיבשה את אישיותה והייתה שותפה למשימה, למסע העם.

כבר בגיל 14 כתבה ביומנה עמ' 769 כך:

"... הרבה פעמים מפלים את הבנות בלימודים מהבנים. ובעצם כמדומני, שהבנות צריכות הרבה  ללמוד, כי הן אִמוֹת העתיד. הן היוצרות את צורת הדור העתיד. ודווקא להן צריך להינתן לימוד מקיף ונרחב. דווקא הבנות צריכות לדעת. הבת החופשית אין לה חובה מוסרית-דתית כלפיה וכלפי העם באם לא תלמד. אולם לנו הבנות הדתיות תפקיד חינוך הבנים קשה, קשה מאוד. הדור הולך ופורק את הדת מעל שכמו ולכן כעת חובת האמהות בחינוך ילדיהן גדולה וקשה. באֵם תלוי חינוך דמות הילד ואִם כך הרי האֵם היא המחנכת הדתית היעילה ביותר, ואִם כך הרי הן צריכות להיות בעלות הכרה דתית, הן צריכות להיות דתיות ויודעות כיצד לחנך את הדור הבא, את דור העתיד..."

בשנת תשט"ו נישאה לידעיה הכהן ויישמה בעצמה את אשר כתבה.

את לימודי ההוראה למדה במכללת תלפיות, ובמשך השנים עבדה כמורה. במקביל החלה לפתח את משימתה הבלתי פורמלית; כלות היו נכנסות לביתה בזו אחר זו, מחנכות ורבניות באו להתייעץ בענייני חינוך והדרכה.

רוב ימיה שהתה בביתה הפתוח לרווחה. כל עני ורש יכול היה לבוא לסעוד סעודת צהריים.

גם מי שרצו לחסות תחת כנפי השכינה כרוּת המואביה מצאו אצלה דלת פתוחה.

הצמאים לדבר ה' הרחוקים מקיום תורה ומצווֹתיה התחנכו בהדרכתה.

יחד  עם אנשים שחיפשו אם וסבתא אוהבת.

לנשות השכונה וזקנותיה, הייתה אוזן קשבת ומרביצת תורה.

ולאלו נוספו תלמידי חכמים.

אלו ואלו וגם אלו היו שייכים אהובים ורצויים.

בשנים אלו לא כבה בלילה נרה. היא ישבה וכתבה את ספרה "בדרך יהודית".

על פי הגמרא הקוראת לְמה שקיבלו עליהם בנות ישראל "דת יהודית".

עם הקמת מדרשת עמליה פיתחה תכנית לימודים מערכתית רב-שנתית - "הכנה לחיי משפחה".

אימא לימדה באופן קבוע במדרשה לבנות, באוניברסיטת בר-אילן, במכון אורה, ובמכללת אמונה קורסים קבועים שנערכו בשיתוף הרבנות הראשית לישראל בהדרכתם של מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו והראשון לציון הרב אליהו בקשי-דורון.

הצורך במיסוּד ההכשרה המקצועית למדריכות כלות פרץ החוצה.

ברגע שזכו מאות נשים ללמוד ממורתם הדגולה, הפכה אימי לאבן שואבת לנשים רבות, רבניות, מחנכות ומדריכות כלות.

בכל יום הגיעו אליה שאלות ודילמות רבות, בתחום ההלכתי הרעיוני והחינוכי.

ביתה היה בשכנוּת לגדול הפוסקים ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, והיא הייתה מבאי ביתו לשאול בהלכה. אף לרב השכונה מזקני רבני ירושלים הרב דוד רוזנטל הייתה נכנסת והרב הקשיש הירושלמי היה מראה לה מתוך המקורות את פסק ההלכה בלימוד סוגיה על בורייהּ.

דינה עמדה על כך שיש צורך בלמידה משמעותית מהמקור להלכה ולצד הרעיוני. כשהיה מדובר בשאלה הלכתית, היא חינכה ולימדה לשאול "שאלת חכם" ועליה להיות מוגשת בצורה ברורה ועניינית.

סיפר ידיד המשפחה:

"באחת הפעמים שבהן קִיימתי ימי עיון לרבנים ומחנכים בנושא "המשפחה היהודית" ביקשתי מדינה שהיא תמסור את ההרצאה המרכזית.

חששתי מעט, היות שלא היה מקובל שאישה תרצה לפני גברים ובעיקר רבנים, אך להפתעתי לאחר ההרצאה ניגש אלי אחד מחשובי הרבנים בארץ, מחנך ותיק, ובשפה ברורה אמר לי: 'זו אחת ההרצאות הטובות והמעמיקות ביותר ששמעתי ונהניתי' ".

בעידן שבו לעתים ישנו ניסיון לראות סתירה בין תפקידה של האישה כאם וכעקרת בית ובין השתלבותה בחיים המודרניים בתחומי הלימוד האקדמיה והעבודה, הייתה דינה סמל ודוגמה לחיי תורה עשירים ועמוקים יחד עם ניהול בית במובן הפשוט והטבעי כמו בישול, ניקיון, סריגה ורקמה.

אצילותה הנפשית המרוממת היא אשר פתחה לבבות לעצה ותושייה. אצילותה באה לידי ביטוי בדרך פרידתה מן העולם.

במשך חודשים בהם הייתה חולה בסרטן, לא הייתה בפיה תלונה. צער היה לה שלא הספיקה את כל אשר חלמה לעשות.

שבת לפני פטירתה הייתה שבת פרידה, בזמירות קדושה ודקדוק במצווֹת על אף הכאבים הגדולים.

ביום ראשון נפרדה מאחיותיה, מילדיה, מבעלה ואף מידידים.

כגדולי הדורות אמרה וידוי, ביקשה שישירו "אנא בכֹח", אמרה שמע ישראל, עצמה את עיניה והחזירה נשמתה לבוראה בכ' באדר תשס"ב.

אלפים ליווּהּ לבית עולמה כשבלבם תפילה לעילוי נשמתה ולהמשך מורשתה.          

                                                                                               כתב: בנה, הרב אלישיב הכהן

      ישיבת "בית שמואל" חדרה