הדפסה
אישים -

אליעזר אלינר- מחנך ומדריך

ביתם של דודי אלי ודודתי דבורה, היה משמש לבית ועד לחכמים. לא רק מבוגרים פקדו את ביתם, אלא בעיקר צעירים שחיפשו את החום והחכמה ששרתה בביתם.

אליזר  אליעזר אלינר- מחנך ומדריך

דודי אליעזר אורדנג-אלינר נולד בליבאו שבלטביה בכ' בסיוון תרס"ד 3.6.1904  להוריו פייבוש ובטי אורדנג. כבר בשחר ילדותו היה צמא לדעת. את הגימנסיה הריאלית סיים בהצלחה. בהמשך, למד באוניברסיטת ריגה ושילב לימודי יהדות עם לימודי הכימיה. זמן קצר אחרי עלייתו עלו גם הוריו. הדבר הראשון שהם עשו בארץ, היה נטיעת פרדס, וביזמת הבן נטעו ההורים פרדס אתרוגים. כך נקשר אליעזר לעבודת האדמה, קשר שהשפיע עליו בכל מהלך חייו.

לאהבתו לתנ"ך ולארץ ישראל לא היה גבול. באחת ההרצאות ה'לא פורמליות' שבהן השתתף באוניברסיטה, שמע את פרופ' אברהם הלוי פרנקל, שליָמים נעשה גיסו, מרצה על הנושא הטעון "סכנת הרוב הערבי בארץ ישראל מול מיעוט הילודה של היהודים". הרצאה זו הרשימה אותו ביותר וגם השפיעה על מהלך חייו ועמדותיו החינוכיות. עם סיום לימודיו לתואר מ"א מחד גיסא ורב מאידך גיסא, החל ללמד בסמינר למורות בירושלים ואחר כך בבני ברק.

בחודש אב תרצ"ד (6.8.1934) נשא לאישה את דבורה לבית פרנקל.

אליעזר אלינר עסק בהוראה. מפי תלמידיו שמעתי, איך הוא שהחדיר בהם את אהבת התורה ואת אהבת ארץ ישראל. קשריו עם הרב קוק היו הדוקים. על פי המלצת הרב, החליף את שמו לאלינר. בתקופת המאורעות תרפ"ט עד תרצ"ט היה פעיל בארגון ה'הגנה'.

אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, הגיע לעבוד באיטליה. וכך סיפר: "ישבתי בערבים והעתקתי מהזיכרון סידורי תפילה, שחילקתי ליהודים, על מנת שיוכלו להתחיל להתפלל".

במדי ה'אונרא' באיטליה

אליזר 2  אליעזר אלינר- מחנך ומדריך

אליעזר היווה מעין גשר בין הציבור הציוני לבין היישוב הישן בירושלים. הוא היה תלמיד חכם ותיק, מקפיד בקלה כבחמורה ואהוב בכל החוגים. עסק בחסד של אמת בחברה קדישא ומשנת תשכ"ג היה נשיא החברה קדישא של קהילת ירושלים.

הוא אהב את התנ"ך ואת התפילות ושאף להגיע אל הנוער דרך הספרים. היה ממייסדי החברה לחקר המקרא והיה מבּין יוזמי חידון התנ"ך, שמתקיים בכל שנה ביום העצמאות. בהכנת השאלונים ובוועדות השיפוט של החידונים השתתף באופן פעיל עד לפטירתו.

אליעזר אלינר התמסר לנושא התנ"ך היהודי, תנ"ך קורן, שבהגהתו השקיע מאמצים רבים. משנת תשל"ג השתתף כחבר במערכת "דעת מקרא".

חברו, שלמה טל, הכין את הסידור "רינת ישראל", שהיה אמור להיות הסידור העממי ועשה ממנו סידור לנוער. הרב אלינר עסק בהגהת הסידור, והתוויית הקווים להוצאת הסידור בצורה שבּה הופיע לבסוף.

עיקר עיסוקו היה בחינוך. משנת תשי"ב עד שנת תשט"ז היה מנהל הסמינר. ביזמתו כמנהל שוּנה שם הסמינר מ'מזרחי' ל'אפרתה'.

תמונת מחזור תש"י, באדיבות ארכיון הצילומים, מכללת אפרתה. אליעזר אלינר מצד שמאל:

אליזר 3  אליעזר אלינר- מחנך ומדריך

משנת תשי"ז עבד במחלקה לחינוך ותרבות תורניים לגולה של ההסתדרות הציונית העולמית וערך את הפרסומים שיצאו על ידי המחלקה. בכתב העת שהוציאה המחלקה, הוא כתב מאמרים שונים בעיקר בנושאי התפילה ומסורת התפילה, בין היתר, בסדרת 'מעיינות'. לאור זאת, נתבקש לכתוב את הערך 'מחזור' באנציקלופדיה העברית.

הוא פרסם מאמרים בכתבי עת נוספים כמו "נתיבות", "בית מקרא" ו"סיני".  כן ערך בין היתר את "אורחות א" ו"שעורים במסכת בבא בתרא". לאחר פטירתו הוצא ספר "שיחות", שנבנה מרשימות שהיו מיועדות בעיקר ל'פרקי היום בתנ"ך'. במחלקת הנוער והחלוץ יוצאת סדרת ספרים הנושאת את שמו – "ספריַת אלינר".

אליעזר חיבר תכניות חינוכיות והדריך מורים בגולה ולגולה, בעיקר בדרך ההתכתבות. היה מפקח חינוכי על המוסדות להשתלמות מורים מטעם המחלקה הנ"ל, וערך קורסים להשתלמות המורים לגולה. גם המכון להכשרת המורים לגולה, מכון גולד, עמד תחת פיקוחו. הוא לימד במכון מקצועות היהדות, בעיקר תפילה ותורה שבעל פה. משנת תשכ"ז עד תשל"ב לימד גם תפילה ותורה שבעל פה באוניברסיטת תל אביב.

הרב אליעזר אלינר היה מחנך בעל שיעור קומה. הרבה מחנכים הם מתלמידיו וממעריציו. על פעילויותיו השונות, זכה גם בתואר 'יקיר ירושלים'.למרות פעילותו הענפה, היה יחסית נחבא אל הכלים, לא אהב את הפרסום ובעיקר לא פרסום תמונתו. לכן היה קשה לקבל את החומר על אודותיו.

בצוואתו הוא ביקש בין היתר, שהספרים מספרייתו הענפה יחולקו לאנשים שמשתמשים בספרים, כדי שהלימוד יהיה חֵלק לעילוי נשמתו.ביתו היה מלא בצעירים שבאו ללמוד אתו, או אפילו לאכול בביתו, אכילה שהייתה מלוּוה בדברי תורה. החל משחרור ירושלים, בשנת תשכ"ז, עשה את ליל הסדר, כקֵרבה לקרבן פסח, בעיר העתיקה.

הדבר היחיד שלא זכה לו - לא היו לו ילדים משלו. הדבר חסר לו מאוד. הוא ביקש לרשום על מצבתו: 'גם בן ואח אין לו' (על פי קהלת ד ח). אם תלמידים נחשבים כבנים, היו לו הרבה בנים. ביתו היה פתוח לרווחה, וזכינו כאחייניו להיות הרבה במחיצתו ולקבל עזרה והדרכה. בית דוד אלי ודודה דבורה, היה בית הדודים האהוב לכל האחיינים.

הוא החזיר את נשמתו לבוראו בירושלים בשבת קודש פרשת בהעלותך ט"ז בסיוון תש"מ (31.5.1980).

תנצב"ה

                                                                                          י"מ לוינגר, אחיינו

 

התמונות באדיבות ארכיון הצילומים של מכללת 'אפרתה' ירושלים