חינוך הבנות

הרב מאיר נהוראי



תאריך: י"ז אלול ה'תשס"ד

שאלה:
שלום רב. למיטב ידיעתי, כאשר בן מגיע לגיל מצוות, מברך האב "ברוך שפטרנו". עד כמה שידוע לי לא מברכים ברכה זו על בת.
שאלתי היא האם הנחה זו נכונה? ואם כן, האם האב לא מחוייב בחינוך בתו? ומה תפקיד האם בחינוך, אם האב הוא המברך?
עלי לציין כי אני שואל זאת לא משום שנתקלתי בבעיה, אלא משום שהשאלה עלתה בדיון בין חברים...
תודה רבה מראש!

תשובה:
נענה על שאלה זו בהרחבה תוך עיון במהותה של ברכת "ברוך שפטרני" וביחס לברכה על הבת כתבתי מסקנה בסוף ותעיין בהרחבה בתשובתו של ברב עובדיה יוסף ביביע אומר
אב אשר בנו מגיע לגיל מצוות נוהג לברך את הברכה "אשר פטרני מעונשו שלזה". מה מקורה ומה טיבה של ברכה זו?
לראשונה אנו מוצאים ברכה זו במדרש וכך נאמר בראשית רבא ל"ב :
"א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה"
המדרש מדגיש את מחויבותו המיוחדת של האב עד גיל המצוות. האב אחראי לכל מעשי בנו. האחריות היא מקיפה והיא כוללת גם ענישה על מעשיו של בנו. בשעה שהבן הגיע לגיל מצוות הוא נפטר מהעונש ומידת האחריות פוחתת. מלשונו של המדרש לא כל כך ברור שמדובר כאן בברכה שחייבים לאמרה.
ברכה זו מוזכרת במדרש מאוחר יותר (פסיקתא זוטרי)
א"ר אלעזר ב"ר שמעון צריך אדם להטפל בבנו להעסיקו בתורה ובמצות עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה:
לכאורה לפי הסמיכות במדרש לא מדובר כאן על ברכה מסוימת שנאמרת אלא מדובר כאן בהנחיה כללית שעד גיל 13 ההורים מטפלים ודואגים ולאחר גיל זה משתנה משהו מהאחריות החינוכית של הילד.
וכן, לא מצאנו ברכה זו בגמרא, אבל מצאנו אותנו בספרות ההלכתית של הראשונים.

ר' יצחק ב"ר אבא מארי ממרסיליה שבפרובנס כותב "ויש מקומות כשמגיע לי"ג מברך בשם שפטרני מעונשו של זה"
וכן רבי שמעון בן צמח דוראן, הרשב"ץ כותב (תשבץ קטן ש"צ) :
בבראשית רבה יש אמר ר' שמעון ב"ר צדוק יש לו לאדם להטפל עם בנו עד י"ג שנה לאחר מכאן צריך לומר בא"י אמ"ה שפטרני מענשו של זה".
מדבריהם משתמע שיש חיוב לברך ברכה זו אפילו בשם ומלכות.
אולם הרמ"א בהגהותיו על השולחן ערוך פוסק שאין לברך ברכה זו בשם מלכות וזה לשונו(רכ"ה ,ב) : י"א מי שנעשה בנו בר מצוה, יברך: בא"י אמ"ה שפטרני מעונשו של זה (מהרי"ל בשם מרדכי ובר"ר פ' תולדות), וטוב לברך בלא שם ומלכות (דעת עצמו).
מדוע הרמ"א מעדיף שברכה זו תאמר ללא שם ומלכות?
המשנה ברורה שם מסביר שברכה זו אינה מוזכרת בגמרא אלא רק במדרש ולכן אין לברכה בשם ומלכות. אך יש לתמוה שכן מצאנו בספרות ראשוני ספרד ופרובאנס ברכה זו בשם ומלכות וגם המהרי"ל הנחשב עמוד הפסיקה באשכנז פוסק שיש לומר ברכה זו בשם ומלכות. ועוד, מצאנו ברכות נוספות שלא מופיעות בגמרא כמו "הנותן ליעף כח" ו"מקדש שמך ברבים" שאנו אומרים בשם ומלכות (וכך הקשה "ערוך השולחן" רכ"ה,ד).
אכן הגר"א בהגהותיו על השולחן ערוך מציין שהמהרי"ל ברך בשם ומלכות ומסכם שכך ראוי לעשות. גם מלשונו של המשנה ברורה משמע שמי שנוהג לעשות כך בודאי שיש לו על מה לסמוך וכך הוא כותב:
"אמנם דעת הגר"א בביאורו דמאחר שהוזכרה ברכה זו במדרש ומהרי"ל עשה כן הלכה למעשה יש לברך בשם ומלכות ועיין בח"א שכתב ג"כ דהמברך לא הפסיד".
לפי הסברנו שברכה זו מעצימה את אחריותו של הבן ומצמצת את אחריות האב מדוע אנו נוהגים לברך ברכה זו בשעה שהבן עולה לראשונה לתורה בצבור? מדוע אין אנו מברכים מיד שהגיע לגיל המצוות? האם יש צורך בקהל שנוכח בעת אמירת הברכה?
ה"דברי מלכיאל" (א,ד) סבור שברכה זו חשובה כברכת הודאה. הוא משווה בין ברכת הגומל לברכה זו שצריך לאומרה בצבור בפני קהל ובכך הוא מסביר את המנהג שברכה זו תאמר בשעה שקוראים בתורה. ברם, במידה ועשו שמחת בר מצוה ביום שהגיע למצוות לפני שהנער קורא בתורה צריך לברך במסיבה.
בכך נראה ניתן להסביר הסבר נוסף למקומה של הברכה בעת הקריאה. יום שבו קוראים בתורה ונאסף קהל רב קיים פרסום שהנער הגיע לגיל מצוות.
בעיון במדרש משמע שברכה זו נאמרת על ידי האב על בנו. אך לפי הטעם שאמרנו מדוע לא נוהגים לברך ברכה זו אף על הבת?
הפרי מגדים מסביר שהסיבה היא שהואיל וברכה זו מניחה שהאב היה חייב בחינוך הבן עד גיל מצוות אולם האב אינו חייב לחנך את בתו כפי שמובא במגן אברהם
אולם מצאנו דעות אחרות בראשונים הסבורים שקיימת חובה על האב לחנך את בתו. כמו כן, בדורנו לא שמענו על אבות שמרגישים פחות מחויבות לבת מאשר לבן. גם ברמת התחושה וגם למעשה אנו מרגישים חובה לחנך את הבן והבת כאחד.
במיוחד כיום שאנו נוהגים לערוך מסיבת בת מצוה לבת נראה לי שהיה מקום להנהיג ברכה זו אף לבת. אלא, שהואיל וישנם פוסקים הסוברים שאין לברך ברכה זו בשם ומלכות אפילו לבן לא נוכל להתיר לומר ברכה זו בשם ומלכותעל בת שהגיעה למצוות. אבל בהחלט מן הראוי לומר ברכה זו בלא שם ומלכות על בת בחגיגת בת המצוה. ברכה זו יש בה כדי להגביר את מודעותם וחיובם של הבן והבת שהגיעו למצוות לאחריות עצמית. וגם מאפשרת הקלה מסוימת של ההורים באחריות על בניהם. וכך פוסק הרב עובדיה יוסף (יביע אומר חלק ו סימן כ"ט).
לסיכום:
א) בשעה שהבן עולה לתורה יש לברך ברכה "שפטרני מעונשו שלזה". יש שמברכים בשם ומלכות ויש שלא נהגו. וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. והרוצה לברך בשם ומלכות בודאי שיש לו על מה לסמוך.
ב) ראוי לברך ברכה זו על בת בשעת מסיבת הבת מצוה ללא שם ומלכות.

ברכה זו יש בה הודאה מעין ברכת הגומל אולם יש בה מעין הכרזה שבו האב מודיע לבן אתה יותר אחראי למעשיך. נדמה לי שזה לא יהיה נכון להוריד את האחריות אלא לשנות את טיבה של האחריות ביחס לבן מתבגר. לעבור משלב ההרגל לשלב של הראציונאל. כדברי המדרש אם הבן הולך לבית הספר מכאן ואילך כאשר הוא בנה את אשיותו ההורים נדרשים לליווי יותר מורכב.