בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ [כה טו]

יש להבין: מדוע דוקא בדי ארון הברית חייבים להיות צמודים לארון מיצירתם, ואסורים בהסרה ובניתוק?

מתוך הנסיון בהקמת ישיבות, פיתוחן, קשיים ומתחים בין-אישיים המתגלים בקיומן היום-יומי של מוסדות חינוך בכלל וישיבות בפרט, נוכל להשיב: כלום לא רואים אנו לפעמים [אולי רבות מדי...] את הפער בין משרדיהם של מנהלי ישיבות ושל ראשי הישיבות?

חדר המנהל רחב ידים ומצוחצח. לידו מכונית נאה וחדישה. ואילו מקום מושבו של ראש הישיבה נמצא בקרן זוית, בדד ישב.

ראש הישיבה ארון התורה הוא. ואילו תפקידו של מנהל הישיבה הוא החזקת התורה, מציאת האמצעים לקיום הישיבה. בד הוא מנושאי הארון.

לכן ציותה תורה: משעת יצירתם של בדי הארון ייעשו ויחוברו מראש בדרך שלא תאפשר את ההפרדה והעצמאות. הבדים הם חלק אינטגרלי מחלקי הארון. נושאי הארון צריכים להיות בטלים ומבוטלים אליו. דווקא בהם אסורה ההפרדה - "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו".
דברים אלו אמנם נכתבו לפרשה, אך הרב שזכה להקים ישיבות רבות בכל רחבי הארץ, ראה כיצד לפעמים יד הבדים גוברת על התורה, ומצא לנכון להעיר כן. הדבר מאפיין מאד את דרכו, הבנויה מתוך עולמה של תורה, ומפשטי המקראות. פרשה זו נראית כלא שייכת למציאות ימינו, שהרי לצערינו איננו עסוקים בבניית המשכן, אך הוא חפש מסרים והיבטים מתוך הפרשה הנוגעים למציאות ימינו, ובדרכו נלך.