הדפסה
פרשת שבוע : בראשית

תורה ושירה

אנו לקראת סיומם של החגים, אך מיד אנו פותחים בהתחלה חדשה. ובעצם, כבר בשמחת תורה  אנו פותחים מחדש בקריאת התורה מבראשית. אך המצווה איננה רק לקרוא מחדש, אלא ישנה גם מצווה לכתוב את התורה , כנאמר בסנהדרין (כא: )-"אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצווה לכתוב משלו, שנאמר:ועתה כתבו לכם את השירה הזאת...". במקור למצווה לא מוזכרת התורה אלא "שירה", אך הרמב"ם הפוסק על פי הגמרא מוסיף ומבאר: (הלכות ספר תורה ,פ"ז,ה"א): "מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו,שנאמר: ועתה כתבו לכם את השירה, כלומר:כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות..." לדבריו, אכן כוונת התורה לשירת האזינו, אך בפועל כיון שאין לכתוב פרשה אחת בלבד, החיוב הוא לכתוב את התורה כולה.ומעיר בעל "תורה תמימה":...והנה מש"כ: לפי שאין כותבין פרשיות אין ספק שבא להוציא בזה שלא נפרש דכונת הכתוב לכתוב רק את שירת האזינו ותו לא, על זה אומר דא"א לפרש כן, משום דאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות וא"כ איך יכתוב פרשת האזינו לבד, וכן פרשו המפרשים בדעתו ועיין בטור יו"ד סי' ע"ר. הרמב"ם בא להסביר כיצד הציווי לכתוב את השירה הפך לחיוב בכתיבת התורה כולה - כיון שאסור לכתוב פרשיה אחת בלבד, הרי שהחיוב בכתיבת השירה מחייב בכתיבת כל התורה! הת"ת לא מתלהב מהסבר זה- אבל לדעתי אין זה מספיק, כי אם היתה כונת הקב'ה שיהיה לכל אדם מישראל אתו עמו שירת האזינו כתובה אין זה בכלל האיסור לכתוב את התורה פרשיות, כיון דמצוה מיוחדת היא, וכמו שכותבין פרשיות תפילין ומזוזות לעצמן ולא שמענו מעולם נדנוד איסור מאיסור כתיבת התורה פרשיות והיינו טעמא, כיון דמפורש צותה התורה לכותבם כמו שהם, וה"נ כן, וצע"ג. קושיית הת"ת ברורה: כשם שאנו כותבים תפילין ומזוזות ובהן פרשיות ספורות, כי כך צוותה התורה, אם כן, ניתן גם לומר שחיוב התורה לכתוב רק את שירת האזינו, ואין בכך בעייה בכתיבת פרשיות פרשיות. הת"ת עצמו מציע פרוש משלו להחלת המצווה על התורה כולה: ומה שנראה לומר בזה עפ"י המבואר בגיטין ס' א' ולפנינו בסמוך פסוק כ"ז דהתורה מגילה מגילה נתנה, כלומר כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ועוד פרשה היה כותבה עד שלבסוף ארבעים שנה כבר היו מוכנים כל הפרשיות, ולכן עתה כשבא לכתוב שירת האזינו ועם זה הודיעו הקב'ה שקרבו ימיו הוסיף לומר ועתה, כלומר עתה שכבר נגמרו כל פרשיות התורה, כתבו עוד, כלומר השלימו את שירת האזינו וכבר תהיה התורה בשלמותה ולמדה [את התורה] את בני ישראל, ולפי"ז ממילא מבואר שמעיקר המצוה לכתוב את כל התורה, ודו"ק: גם להסבר זה, כוונת התורה לשירת האזינו, רק החיוב הכללי נובע מכך שמצוות כתיבת השירה מצטרפת לנכתב עד כה. הציווי הוא לכתוב את הנאמר עד לשירה, וממילא הכוונה לתורה כולה. (ולענ"ד, לטעם זה לא ברור מנין שפרשת "וזאת הברכה " בכלל, והיה ראוי לצוות זאת ממש בסוף התורה). אך הסבר מעניין ופשוט מביא אביו של הת"ת, בספרו ההלכתי החשוב: "ערוך השלחן" (ס' ר"ע, ס"א בהערה)-ולענ"ד נראה דהשירה היא התורה ולפעמים כוונתה רק על השירה בלבד כדמוכחי קראי שמתחיל כתבו לכם את השירה הזאת וגו' ויכתב משה את השירה הזאת וגו' וילמדה את בנ"י ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת וגו' עד תמם וגו' לקוח את ספר התורה הזה וגו' וידבר משה וגו' את דברי השירה הזאת עד תמם והרי מקודם כתיב וילמדה את בנ"י אלא ראשונה קאי אשירה והשנייה על כל התורה לכך כתיב עד תמם כמו מקודם בדברי התורה דהתורה היא שירת העולם ויש שירות פרטיות שירת הים שירת האזינו ודו"ק. יסוד חשוב למדנו מדברי בעל "ערוך השולחן"- התורה נקראת שירה!מדברי בעל "ערוך השולחן" במקום אחר, מתוך הקדמתו לחלק "חושן משפט"- הוא עוסק שם בריבוי הדעות והמחלוקות, ולדבריו, לכולם מקום בהלכה ,ובלשונו: "וכל מחלוקת התנאים והאמוראים והגאונים והפוסקים באמת למבין דבר לאשורו- דברי אלקים חיים המה, ולכולם יש פנים בהלכה, ואדרבא זאת היא תפארת תורתינו הקדושה והטהורה, וכל התורה  כולה נקראת שירה, ותפארת השיר היא כשהקולות משונים זה מזה וזהו עיקר הנעימות..." תזמורת (וכן מקהלה), מורכבת מכלים שונים ומשונים, כל אחד קולו שונה מחברו. אם ניקח יצירה ידועה כמו הימנון המדינה –"התקווה", הרי שאם נשמע כל כלי בפני עצמו כמעט ולא נזהה את מנגינת ההמנון, אך כששומעים את התזמורת כולה מבינים עד כמה כל כלי וכלי תורם ליצירה. נגינת (הכאת) המצילתיים במילים "להיות" "חופשי" "ארץ"... מרעידה את הלבבות, אך זאת רק בנגינת התזמורת כולה ... ואגב השוואת התורה לתזמורת: כשם שגם בה יש אחד שלא מנגן ולא שומעים את קולו, אך כל התשואות אליו-והוא...המנצח, וכמובן, הנמשל לכך הוא הקב'ה המנצח על כל קולות העולם, והתורה היא שירת העולם, כדברי עה"ש.

נכתב ע"י הרב שמואל בירנבוים

עלון מעלה

אם אתם רוצים להשאר מעודכנים, הצטרפו לעלון מעלה